סלמאן מצאלחה ||

שלטון חילוני במקומות הקדושים

דומה, כי ככל שהזמן עובר והמתח השבטי הלאומני גובר, הוא מתחיל להעביר את היהודים ואת הפלסטינים לא רק על דעתם, אלא גם על דתם. לאומנות ושבטיות בתוספת של אמונה דתית הן תמהיל רעיל, המספק תחושה מדומה של שבטיות, לאומית ודתית, אך גם הופך את האדם למבקש נקם וצמא דם.

באזכרה לרב עובדיה יוסף במלאות שנתיים למותו קרא הרב הראשי לישראל, הראשון לציון יצחק יוסף, להפסיק את עליית היהודים להר הבית. ״כל גדולי הדורות, עשרות עשרות כתבו שאסור לעלות להר הבית", אמר ותקף את העולים להר הבית באומרו, "יש מי שחושב שלאומנות קודמת להלכה״. כלומר, הלאומנות של יהודים העולים להר מעבירה אותם על דתם. 

אך לא רק את היהודים הלאומנות מעבירה על דתם. הנה ציטוט מהעיתון "אל־חיאת" מ–8 באוקטובר: ״אין שרידים ארכיאולוגיים יהודיים בפלסטין, אין בית מקדש, לא ראשון ולא שני ולא עשירי. אין נביאים או ממלכות, ואין מלכים יהודים בפלסטין או במקום אחר". 

דברי הבל אלה כתב ג׳יהאד אל־ח׳אזן, עיתונאי פלסטיני בכיר המשרת כשכיר עט את השליטים הערבים באשר הם, ואת בית המלוכה הסעודי בפרט. לא אחת הוא חוזר על ההבלים האלה בטורים שהוא מפרסם בעיתון.

הדברים נשמעים הזויים וחסרי שחר עוד יותר מפני שהם נכתבים בידי עיתונאי שהוא נוצרי במוצאו, וכך כורת את הענף שעליו הוא יושב. שכן בדבריו אלה הוא מתכחש לקיום של ישו, שהיה יהודי. בבשורה על פי מתי כתוב: ״ויהי בבואו ירושלים ותהום כל העיר ויאמרו מי זה? ויאמרו המון העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל. ויבוא ישוע אל מקדש האלוהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים... ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפילה".

גם את האיסלאמיסטים הלאומנות השבטית מעבירה על דתם. שכן המסורת המוסלמית לא התכחשה מעולם לקדושה של הר הבית, ובמרכזו הסלע, בעיני היהודים והיהדות. במסורת המיוחסת לנביא מוחמד (חדית) והמצוטטת במקורות הסוניים והשיעיים גם יחד, מייחל הנביא שאלוהים יורה לו לשנות את כיוון התפילה, ה״קיבלה״, מירושלים למכה, וליתר דיוק: מן הסלע של בית אלמקדס (= בית המקדש) אל האבן השחורה והכעבה. כל זאת משום שהסלע של ירושלים הוא ״הקיבּלה של היהודים״, לפי דברי מקאתל המצוטטים בפרשנות הקוראן שלו מאמצע המאה ה–8. 

התפישה הזאת ביחס לסלע היא התפישה הרווחת בקרב המוסלמים במשך הדורות. הנה, למשל, אבן אל־ג׳וזיה, מלומד מוסלמי מן המאה ה–13, קובע: ״הדבר הנעלה ביותר בסלע נעוץ בכך שהוא ה׳קיבּלה׳ של היהודים״, והוא מוסיף בדבר מעמדו: ״הוא במרחב כיום השבת בזמן״. גם סייד קוטוב, האב הרוחני של תנועת האחים המוסלמים, ממשיך, בעת המודרנית, להחזיק בתפישה זו: ״בית אלמקדס הוא ה׳קיבּלה׳ של היהודים ומקום תפילתם״, מציין קוטוב בחיבור משנות ה–50. 

המסקנה המתבקשת היא: הדת, כל דת, והמונותאיסטית בפרט, מסוכנת מדי מכדי להשאיר אותה בידי חסידים בורים ושוטים. שלטון הדת בחברה רב־דתית עלול להרוס כל חלקה טובה. 

לכן יש להפקיד את השלטון על המקומות הקדושים בידי חילונים אובייקטיבים. רק הם יכולים לשמור על הקדושה המיוחסת לאתרים אלה, לשמור על קדושת האדם ולחסוך בכך הרבה דם.
*
הארץ, 27 האוקטובר 2015


*
For English, press here