בימים ההם בזמן הזה

מנהרת החושך של החברות הערביות

בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


סלמאן מצאלחה || 

בימים ההם בזמן הזה


בשנים האחרונות, לנוכח התהפוכות העוברות על העולם הערבי, מרבים לדון בסיבות למצבן העגום של החברות הערביות בעידן המודרני. בדרך כלל מלווים הדיונים הללו בהשוואה בין ההווה העלוב לעבר ה״מפואר״ שידע האזור. ואולם דומה שאיש אינו מסוגל באמת לשים את האצבע על שורשי הבעיה.

אכן, בין המאה השמינית ל–13, ובמאה ה–16, ידע העולם המוסלמי פריחה גדולה בתחומי האמנויות, המתמטיקה והמדעים, הפילוסופיה, האדריכלות והרפואה. אינטלקטואלים ערבים רבים מתרפקים על תפארת העבר הזה ושוקעים בנוסטלגיה משתקת. ואולם, כולם נוטים להתעלם מהנסיבות שהיוו את הבסיס לקידמה בימים ההם.

המגוחכים מכל מהללי תפארת העבר הם אלה המשתייכים לזרמים איסלאמיסטים. הם נוטים לשכוח מי דחף את העולם הערבי קדימה. הפטרונים של המדע בתקופתו של הארון א־רשיד (786–809) היו הווזירים הברמכים, משפחה ממוצא בודהיסטי. הברמכים תמכו במלומדים והקימו את מפעל הנייר הראשון בבגדאד. בכך הם סללו את הדרך להקמת ״בית אל־חיכמה״ (בית החוכמה) בתקופת בנו של א־רשיד, החליף אל־מאמון. זו היתה מעין אקדמיה שבה שקדו על תרגום וחיבור ספרות מדעית ופילוסופית.

אל־מאמון (786–833) הפך את התורה השכלתנית — זרם המוּעתזלה — לדת מדינה. זרם זה הושפע מהפילוסופיה היוונית ומהמחשבה הרציונליסטית. בתקופתו, מועמדים למשרה שלטונית היו צריכים להוכיח את מחויבותם לחשיבה רציונליסטית. עיון ברשימת המדענים ואנשי הרוח בתקופה הנחשבת לשיא הפריחה של הציוויליזציה הערבית והמוסלמית מגלה, כי רובם אינם ממוצא ערבי, וכי רוב המוסלמים שביניהם נתפשו ככופרים על ידי האורתודוקסיה המוסלמית ואף נרדפו.

בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני. לא הסטגנציה הדתית היא שדחפה את החברה הערבית לקידמה, אלא אימוץ הרציונליזם. העולם הערבי של היום נמצא בשלב מתקדם של אותה סטגנציה דתית, שהביאה לשקיעת התרבות הערבית והמוסלמית אז.


סיבה חשובה נוספת לחוסר יכולתו של העולם הערבי להשתחרר מכבליו היא העדר מנגנון של תיקון עצמי, של חשבון נפש, בחברה הערבית השבטית מחד והמוסלמית מאידך. בכל המסורות הקאנוניות המיוחסות לנביא מוחמד אין ולו אחת הדורשת מן הפרט לערוך חשבון נפש אישי.

בהעדר מנגנון לחשבון נפש בתרבות הערבית השבטית ניצב הפרט בפני שוקת שבורה. כך קורה, שראש שבט או מנהיג מדינה, גם אחרי שטבח כ–300 אלף אזרחים וגרם להרס טוטאלי של המדינה שהוא מתיימר לייצג, ממשיך לישון בשקט ולטעון לכתר.

אין מי שיאזור אומץ ויצביע על שורשי הרע במקומותינו. בחזרה אל הדת אין שום בשורה לעתיד האזור ולעתיד תושביו. נהפוך הוא, היא מהווה צעידה לאחור בתוך מנהרת החושך. האור נמצא בכיוון ההפוך והוא הולך ומתרחק. המציאות העגומה הזאת ניבטת אלינו מסביבתנו במלוא כיעורה בשנים האחרונות.
*
הארץ, 25 בדצמבר 2015




שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • קרא מבחר נושאים בערבית