החטא הקדמון

כך הגענו עד הלום, ודומה שישראל משתלבת יפה במרחב המזרח־תיכוני הפונדמנטליסטי.

סלמאן מצאלחה ||

החטא הקדמון


כדי להבין את הסבך שאליו נקלעה ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים וכיבוש הגדה המערבית, יש לחזור אל מגילת העצמאות ואל "התקווה", הימנון המדינה.

במגילת העצמאות מופיע המונח "ארץ־ישראל" תשע פעמים, "העם היהודי" מופיע שמונה פעמים ו"מדינה יהודית" חמש פעמים. לעומת זאת, המונח "העם העברי", שיש בו רמז לפן לא דתי, מופיע פעם אחת בלבד. גם ב"התקווה", הימנון המדינה, אין רמז לחילוניות של הציונות. גם כאן הדגש הוא על "נפש יהודי הומייה... ועין לציון צופייה". לכן ההימנון הוא מעין תפילה דתית־יהודית, ולא שיר לאומי ישראלי שיכול להכיל גם את מי שלא נולדו לאם יהודייה.

ראוי גם להזכיר, שכל ההתנהלות של המדינה במרחב הציבורי מתקיימת במתכונת מסורתית ודתית. כך בטקסי זיכרון ואבל, כך ימי השבתון במדינה חופפים לחגים היהודיים, בבתי המשפט נשבעים על ספר תנ"ך, וענייני אישות מתנהלים בבתי דין רבניים.

במלים אחרות, מאז הקמתה קבעו קברניטי המדינה שזוהי מדינת "שריעה" (הלכה) יהודית, ולא מדינה חילונית. החטא של אי־הפרדה בין דת למדינה הוא החטא הקדמון של הציונות. כעבור שני עשורים מהקמתה פרצה מלחמת ששת הימים וקירבה את ה"יהודי" אל המקומות העמוסים במטענים דתיים יהודיים. על החטא הקדמון הזה נוספו רגשי נחיתות של החילוניות הישראלית מול השיח הדתי הפונדמנטליסטי, שהלך וגבר בעקבות אותה מלחמה.

בשונה ממה שמכונה שמאל, ידע הימין על כל גווניו, הדתיים והלא דתיים, לעורר את הסולידריות השבטית היהודית. התמהיל הרעיל של שבטיות ודתיות שרקח הימין הישראלי הוא בית הגידול של האידיאולוגיה שהובילה בסופו של דבר לרצח ראש ממשלה ב–1995. הטענה המרכזית של המסיתים נגד ראש הממשלה יצחק רבין והסכמי אוסלו היתה, שאין לו "רוב יהודי" לביצוע מדיניותו. כך קם גולם המדינה היהודית על יוצרו.

רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, יצחק רבין, הגיע להארה בכהונתו השנייה. הוא ודאי זכר את הוויכוח שהתנהל במסדרונות הממשל בעקבות הכיבוש והשליטה על ערבים רבים כל כך. עוד בימים הרחוקים ההם, כפי שעולה מהפרוטוקולים מישיבות הממשלה שנחשפו לאחרונה, רבים היו מודעים לבעיה הדמוגרפית שעמה תצטרך ישראל להתמודד. אך בלהט הניצחון על מדינות ערב, ולנוכח שלושת הלאווים של הפסגה הערבית בחרטום, החלה תנועת ההתנחלות היהודית בשטחים הכבושים, במקומות עתירי מיתוסים דתיים.

ככל שהזמן חלף הבעיה הדמוגרפית הלכה והחריפה, ובמקביל תכפו הדיבורים על "מדינת הלאום של העם היהודי", בדגש על הפן "היהודי" של ישראל. "אני הולך להתעסק בעצמי בחוק מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי", הצהיר במאי 2014 ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוסיף: "זה חוק מאוד חשוב שישפיע על איך מדינת ישראל תיראה בעתיד... אני רוצה לעגן בחוק הזה, שיהיה חוק יסוד, שמדינת ישראל קמה וקיימת על בסיס התורה והמסורת היהודית... נגדיר בחוק את הגמרא כבסיס למערכת המשפט הישראלית".

במציאות שנוצרה, הכיבוש "היהודי" המתמשך בשטחי "יהודה ושומרון" יצר שלטון של עם אחד, יהודי, על עם אחר, פלסטיני, הנאבק על שחרורו. מכאן הדרך היתה סלולה לחיבור של מדינה יהודית שבה אין הפרדה בין דת ומדינה, עם מגמות גזעניות שהלכו והתפתחו במרוצת השנים, עד לחיבור "תורת המלך", אשר דן ביחס ל"גוי" מנקודת מבטה של ההלכה היהודית.

כך הגענו עד הלום, ודומה שישראל משתלבת יפה במרחב המזרח־תיכוני הפונדמנטליסטי. שליטי ירושלים נדמים יותר ויותר לשליטי טהראן, וראש ממשלת ישראל, נתניהו, מתנהל ככפילו של נשיא טורקיה, ארדואן.
*
הארץ, 22.6.2017


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • קרא מבחר נושאים בערבית