נתניהו לא שונא מלחמות, הוא רק ממתין לעיתוי הנכון

סלמאן מצאלחה ||

רב הנרמז על הנגנז

בחודשים האחרונים היינו כולנו עדים לניסיונותיו החוזרים ונשנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחוף לכיוון הרגעה, הסדרה או הודנה עם שלטון חמאס בעזה. הדבר בלט ביתר שאת בימים האחרונים, למרות מטחי הרקטות ששוגרו לעבר ישראל. הדבר גרם לגדעון לוי לפרסם טור מתפייט בשבחו של נתניהו. "רק איש אחד", קבע לוי בטורו, "עמד מול הגל העכור והגואה הזה, ולא נשבר". הוא אינו חוסך שבחים מהאיש אשר הביא למותו הקליני של התהליך המדיני. "שוב הוכח", קבע לוי, "שבנימין נתניהו הוא שונא המלחמות הכי נחוש בצמרת... בזכותו לא נשפך דם" ("הארץ", 15.11)

אכן, דומה שנתניהו לא שש אלי קרב בעזה בימים אלה. חוסר הרצון שלו לא נובע מסלידתו ממלחמות, נהפוך הוא. נתניהו מנסה להרגיע את החזית הדרומית בשלב הזה מסיבות טקטיות בלבד. הוא נושא את עיניו אל המלחמות הגדולות הבאות, הן בדרום והן בצפון.

"מנהיגות זה לעמוד לפעמים מול ביקורת, כשאתה יודע דברים חסויים ורגישים, שאינך יכול לחלוק עם אזרחי ישראל", אמר נתניהו בשבוע שעבר, בטקס האזכרה השנתי לדוד בן־גוריון בשדה בוקר. יש לנסות לפענח את "הדברים החסויים והרגישים" שנתניהו יודע אותם ולא יכול לחלוק עם אזרחי מדינת ישראל. "בביטחון ישראל — רב הנסתר על הגלוי. אינני יכול לפרט את תוכניותינו להמשך", אמר האיש שמשום מה נהפך לאביר חלומותיו של גדעון לוי, שהעניק לו את תואר שונא המלחמות האולטימטיבי.

על התוכניות לעתיד ניתן לקבל רמז מדבריו של חבר הקבינט, שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. "המחלוקת בקבינט בנוגע לעזה היתה על צעדים עתידיים", אמר גלנט — עוד אדם שיודע דברים נסתרים — בראיון ל"חברת החדשות" ביום שלישי האחרון, "בסופו של דבר נגיע למערכה רחבה, אבל בתנאים שלנו ולא של חמאס. אני יודע על מה אני מדבר". ולבסוף היתה בפיו הצעה: "מציע לכולנו להיות מאופקים עד לרגע שנפעל". במלים אחרות, תוכניות המלחמה המפורטות נמצאות במגירה, ורק נותר לבחור את העיתוי.

האיפוק שמפגין הקבינט המדיני־ביטחוני בשלב הזה קשור בין השאר לקצב התקדמות בנייתה של החומה התת־קרקעית בגבול עזה. העבודה על החומה הזאת, שתחסום את המנהרות ההתקפיות של חמאס, אמורה להסתיים בתחילתה של השנה הבאה. עם השלמתה של החומה תתחיל הספירה לאחור למלחמה הבאה.

בינתיים, שלטון חמאס בעזה הוא עוד קלף מנצח בידיו של נתניהו. שלטון זה משמש כלי שרת בידי הימין הישראלי, שנתניהו, ולא נפתלי בנט, הוא נושא הדגל האידיאולוגי שלו. חיזוק שלטון חמאס בשלב הזה, באמצעות הזרמת דלק ומזוודות גדושות דולרים מנסיכות קטאר, מרסק לרסיסים את הצד של הרשות הפלסטינית במשוואת הסכסוך הלאומי. הוא מקבע את הנתק המוחלט בין עזה לרמאללה, ומציג את הפלסטינים באור מגוחך בפני העולם, ללא הנהגה מאוחדת שיכולה לבוא בדין ודברים בשם כלל הפלסטינים, ללא הנהגה שיכולה להגיע להחלטות המקובלות על כולם, אם וכאשר יתחדשו השיחות על הסדר עתידי בין ישראל לפלסטין.

ייתכן גם שחלק מן הנסתר שעליו נרמז בדברי נתניהו קשור לרעה שעלולה להיפתח מצפון. הרגעת החזית הדרומית נועדה להפנות את כל תשומת הלב אל האיום הרציני יותר, מכיוון צפון. רמז עבה לכך ניתן בנאומו של נתניהו באו"ם, שבו חשף את מפת מחסני הטילים של חיזבאללה בביירות. באחרונה העבירה ישראל אזהרה חמורה לממשלת לבנון באמצעות שליח צרפתי. "אם הנושא לא יטופל באמצעים מדיניים על ידי ממשלת לבנון, ישראל תפעל בעצמה", נאמר באזהרה.

לאור כל זאת, העתיד לא נראה מלבב. בענייני ביטחון ישראל, אפשר לומר שרב הנרמז על הנגנז.
*
הארץ, 18 בנובמבר 2018