רצח רבין מזווית אחרת

בעיני רבני הרשע וצאן מרעיתם בכנסת, מפלגות אלה קיימות כקישוט בלבד, כדי להתהדר בו בפני אומות העולם; אין להן כל ערך בדמוקרטיה הישראלית.

 

סלמאן מצאלחה ||

רצח הנורמליות הישראלית

במוצ"ש 4 בנובמבר 1995 ישראל הוכתה בהלם. כבכל שנה, בימים אלה מציינים את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. משום מה מצוין האירוע בשני אופנים שונים, אך דומים במהותם. לכן, מן הראוי לשוב ולבחון את הרצח מזווית שאיש אינו נותן את הדעת אליה.

לנוכח הניסיונות להשכיח, חשוב להזכיר כי רבין נרצח לאחר מסע הסתה מתוזמר של מנהיגי האופוזיציה באותם ימים. הרוצח היה רק יהודי אחד, אך הוא נמלא במטעני שיסוי שהוצאו מתוך מרתפי השבט היהודי. את סוללות ההסתה השבטית חיברו רבנים ופוליטיקאים כהלכה, תרתי משמע, בחוטים קמאיים, החל מחוטי "פולסא דנורא" ו"דין מוסר" ועד מדי אס־אס, ארון קבורה וכו'. מנהיגי האופוזיציה בימים ההם, שליטי ישראל בזמן הזה, קפצו על המציאה השבטית שנקרתה בדרכם, והם ממשיכים עד עצם היום הזה לפרוט על אותם המיתרים. בימים ההם, ימי אוסלו הלא־כל־כך עליזים, הם זעקו מעל כל במה שאין לרבין לגיטימציה להמשיך בדרכו המדינית מפני ש"אין לו רוב יהודי".

טענה אנטי־דמוקרטית זו הועלתה משום שהממשלה של רבין נשענה על גוש פרלמנטרי חוסם שכלל מפלגות ערביות. בעיני רבני הרשע וצאן מרעיתם בכנסת, מפלגות אלה קיימות כקישוט בלבד, כדי להתהדר בו בפני אומות העולם; אין להן כל ערך בדמוקרטיה הישראלית. ימים ספורים לפני העצרת בכיכר מלכי ישראל כינה רבין בצדק את הדרישה ל"רוב יהודי" גזענית. הוא היה נחוש להמשיך בדרך שבחר. הימין, על כל עשביו השוטים ח"כיו ורבניו, ידע שאין לו כל דרך דמוקרטית לעצור את המהלך, ומכאן קצרה היתה הדרך לחיבור מטען הקטל השבטי לשעון הקמאי היהודי שמתקתק בידיו של הרוצח ה"יהודי" יגאל עמיר.

שנתיים אחרי הרצח נחקק בכנסת "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין", שראוי לבחינה מזווית אחרת. בסעיף 1 בחוק נקבע: "י"ב בחשון, יום הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, יהיה יום זיכרון ממלכתי; יום זה יצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר". העובדה שנבחר תאריך עברי לציון רצח ראש הממשלה — שאמור היה להיות ראש הממשלה של כלל האזרחים — יש בה משום כינוס וניכוס הטראומה הכלל־אזרחית אל חיק השבטיות היהודית בלבד, תוך הדרת כל מי שלא נמנה עם "הרוב היהודי". והרי זו בדיוק אחת הסיבות שהובילו לרצח. בחירת תאריך עברי לציון הרצח היתה תרגיל מבריק של הימין, והיא נועדה לטשטש חלק מן הראיות המצביעות על מי ועל מה שעומד מאחורי הרצח.

לידיעת מארגני הטקסים, הן בי"ב בחשון והן ב–4 בנובמבר, רצח ראש ממשלה על רקע חילוקי דעות פוליטיים לא יכול להיות "לא פוליטי". כל מי שמנסה לשוות לעצרות הזיכרון למיניהן אופי של חברוּת יהודית דביקה, משחק למעשה לידי הימין הפנאטי ומחזק את הטענה שהרצח היה על רקע כבוד השבט היהודי. זאת ועוד, כל מי שמנסה להדיר אזרחים ישראלים שאינם נמנים עם "הרוב היהודי" מציון רצח ראש הממשלה, שאמור לייצג את כלל האזרחים גם בהירצחו, ממשיך לירות בגבה של הנורמליות הישראלית שאותה ניסה רבין לקדם באחרית ימיו.

ואם אלה הם פני הדברים, הרי שגם האופן שבו מצוין רצח ראש ממשלת ישראל הוא תזכורת למשטר האפרטהייד הנוהג במדינה.
*
הארץ, 2 בנובמבר 2018

*
For Arabic, press here