גדעון עשת || בושה של שמאל

גדעון עשת || 

בושה של שמאל

יותר מחצי מיליון איש ואישה השתתפו בסוף השבוע בהפגנה בלונדון בדרישה למשאל-עם חוזר על הברקזיט – פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי. כמי שמכיר קצת את הדמוגרפיה האנגלית אני מעריך ששני שלישים מהמפגינים נמנים על תומכי מפלגת הלייבור – השמאל – שבאופוזיציה.

המפלגה השמרנית שבשלטון מפולגת בנושא הכי חם בפוליטיקה הבריטית לעת הזו. ההתקוטטות הפנים מפלגתית מייצרת כותרות רבות לתקשורת. אבל מה עמדת השמאל?

בבריטניה מקובל שמול הממשלה מקימה האופוזיציה ממשלת צללים. לכל שר מכהן יש חבר פרלמנט שמולו. וכך, כאשר ראשת הממשלה מינתה שר לענייני ברקזיט, מינה מנהיג הלייבור את מקבילו האופוזיציוני. מעיון מדבריו של ה"צל" קל לדעת שמדיניות הממשלה אינה לרוחו. הוא לא נלאה מלתקוף את האופן שבו הממשלה מנהלת מו"מ עם האיחוד האירופי. יש לו, אם כן, הרבה "לא!". ובצדק, כי לממשלה החצויה אין באמת מדיניות מוגדרת ואחידה. לכן השמועה האחרונה היא שבריטניה תבקש "הארכת מועדים" לתקופה שבה היא לא תהיה באיחוד אבל תקיים את כל החובות כאילו היא באיחוד. זו באמת מדיניות מטופשת להחריד.

אבל מה ה"כן!" של השמאל? מה עמדת האופוזיציה בשאלה הכל-כך חשובה הזו? ובכן אין. אין עמדה. יש ערפל סמיך. מן המפורסמות שמנהיג המפלגה דווקא תומך בברקזיט כלשהו. השמאל במפלגת הלייבור, שג'רמי קורבין נמנה עליו עשרות בשנים, תמיד הסתייג מהאיחוד האירופי מחשש לחקיקה נגד איגודים מקצועיים. אלא שזה לא קרה ומה שחשוב כעת הוא שהמפלגה שותקת. לא חלב ולא בשר. לא תה ולא קפה. לא כן ולא – לא.

"שאיבת שבת"

זה די מביש בהתחשב בדרמטיות של המהלך שיופעל אוטומטית בעוד פחות משנה. אבל מתברר ששמאל מביש אינו רק נחלת בריטניה.

אני מבקש להתחיל את הדיון בעניין שולי שבשוליים. לכנסת הוגשה הצעת חוק, בתמיכת ה"מחנה הציוני", ולפיה כל בניין חדש יצטרך לכלול מנגנון "שאיבת שבת" שבעיקרון דומה למעלית שבת. בבניינים רבי קומות נדרשת הזרמת מים לקומות העליונות וזו מתבצעת כל פעם שמישהו פותח ברז. באו הדתיים ואמרו שמדובר באפליה נגד "שומרי שבת" שלא רוצים שפעולתם תפעיל מנוע חשמלי.

נניח שאתה או את בעד לגלות רוחב לב כלפי הדרישה הדתית הזו. מה התמורה המתבקשת? תחבורה ציבורית בשבת/ נישואים אזרחים/ הקמת חלקה חילונית בכל בתי הקברות/ ייבוא בשר ללא מגבלות כשרות/ ביטול הקופירייט על המילה "כשר" שבידי הרבנות הראשית/ ייסוד זרם חילוני בחינוך/ שידורי טלוויזיה ביום כיפור. אלא שלשמאל הנקרא כאן מחנה ציוני אין טיפה של עמדה אופוזיציונית בשאלות הדת והמדינה. כלום. גורנישט. בטח יתירו חופש הצבעה על "שאיבת שבת"כדי להראות ליברלים. ומה בדבר התמקחות עם הדתיים בבחינת "יקבלו אם ייתנו"?

הגבול הנעלם

מה גבולות המדינה? תשאלו את אבי גבאי וציפי לבני את השאלה הזו. תקבלו תשובה? קדחת. במקרה הטוב יגידו לכם שהגבולות ייקבעו במו"מ עם הפלסטינים. ואם תשאלו מה עמדת המפלגה בנושא – העמדה שתוצג באותו מו"מ? תקבלו אצבע משולשת נוסח "לא נגלה את הקלפים מראש".

תחפשו איזו שהיא שאלה מעניינת העוסקת בתחום הציבורי. תפתחו את המחשב שלכם ותשלחו מייל ליו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, עם השאלה. היא, ושאר חבריה ל"שמאל" ימרחו אתכם במילים.

סלמאן מצאלחה כתב מאמר ב"הארץ" ובו טען כי איש מהרשימה המשותפת – שממהרים לזעוק, ובצדק, נגד כל עוולה לאזרחי ישראל הערבים, לא הביע עמדה לגבי הוויכוח שהתפתח כאן בעקבות נישואיהם של לוסי אהריש (מוסלמית) וצחי הלוי (יהודי). האם הרשימה בעד? נגד? האם מגנים על זכותה של אהריש להינשא למי שבא לה? כולנו מבינים שהרשימה המשותפת היא קואליציה בין חד"ש שבשמאל וכל מיני כפילים של נפתלי בנט ויעקב ליצמן מהזן האיסלמי/גזעני ערבי מימין. מה עמדת חד"ש? מה עמדת המפלגה הקומוניסטית? שקט ושלווה שוררים במולדתנו המשותפת.

או – בהקבלה לבריטניה – שמאל מבייש.

*

מקור: הבלוג של גדעון עשת