הח"כים הערבים, שעטים בדרך כלל על כל מצלמה ונדחפים לכל מיקרופון המושט לפניהם, נאלמו דום.  

סלמאן מצאלחה

ומי לא בא לחתונה?

סערה חברתית חדשה פקדה את הארץ עקב חתונה אחת, שחיברה בין אשה ערבייה מוסלמית לבין גבר יהודי. התקשורת העברית גדושה בהתייחסויות לנושא, החל מגינויים המנוסחים במשפטים השאובים מביבים גזעניים שמזכירים תקופות אפלות, וכלה בברכות לבביות לזוג החדש שיצא מארון האנונימיות ונכנס לארון ברית הנישואים בתופים ובמצלתיים.

ראשית יש לומר בהקשר הזה, שבענייני אישות אין כל הבדל בין ישראל לבין מדינות ערב או שאר המדינות המוסלמיות. לפני כמה חודשים הטיל נשיא תוניסיה, אל־באג'י אל־סבסי, פצצה חברתית שהדהדה ברחבי העולם הערבי: הוא הציע לבטל סעיפים שמפלים נשים בחוקת המדינה, ולהחליפם בסעיפים המנהיגים שוויון מוחלט בין נשים לגברים. בין השאר הוא הציע להכניס תיקון חוקתי המתיר לאשה מוסלמית להינשא לגבר שאיננו מוסלמי. בכל המדינות הערביות והמוסלמיות קיים איסור על נישואים של אשה מוסלמית עם גבר שהוא בן דת אחרת.

עקב כך נזעקו האיסלאמיסטים ברחבי העולם הערבי, ממוסד אל־אזהר, המוסד ההלכתי המרכזי באיסלאם הסוני, ועד אחרון זבי החוטם המזוקנים, המתיימרים לשמור על טוהר הזרע. כולם יצאו כאיש אחד (או כגבר אחד) נגד היוזמה החדשה של נשיא תוניסיה, בהתבססם על ההלכה המוסלמית מדאורייתא.

יש לציין, כי ההלכה המוסלמית מתירה לגבר מוסלמי לשאת אשה נוצרייה או יהודייה, למרות היותה "כופרת" מנקודת מבט הלכתית מוסלמית, אך היא אוסרת על אשה מוסלמית להינשא לגבר לא מוסלמי. הטעמים לכך, כפי שעולה מההסברים ההלכתיים, נחלקים לשני סוגים: טעמים של שוביניזם גברי גרידא, שכן ההלכה המוסלמית רואה את מעמד הגבר במשפחה כנעלה על מעמדה של האשה; וטעמים של שוביניזם תיאולוגי, המבוסס על התפישה הקובעת ללא כחל וסרק, כי האיסלאם היא הדת הנעלה על פני כל הדתות האחרות.

לא אחת מופנות אל חכמי ההלכה המוסלמית שאלות בנושא גם מצד מוסלמים החיים במדינות המערב. כל פוסקי ההלכה חוזרים וקובעים בתשובותיהם לפונים ולפונות, כי חל איסור מוחלט על אשה מוסלמית להינשא לגבר שאיננו מוסלמי.

כאמור, החתונה של לוסי אהריש וצחי הלוי, שהוציאה את שומרי טוהר הזרע מחוריהם, חשפה את האמת הפשוטה, שבכל הקשור לעניינים שבינו לבינה, ישראל איננה שונה כלל וכלל מהמרחב הערבי שמסביבה.

גם זאת יש לומר: כולם כאן, יהודים כערבים, שטים באותן סירות גזעניות המיוצרות באותו מפעל המתקרא דת מונותיאיסטית. ואולם, דומה שהערבים והיהודים שטים בשני אוקיינוסים מקבילים. שכן, בעוד התקשורת העברית גדושה התייחסויות לנושא ומטפלת בו מכל זווית, בתקשורת הערבית המקומית אין כמעט התייחסות לחתונה המתוקשרת. התקשורת העברית על שלל סוגיה, כולל עיתון זה, חוטאת בכך שאיננה מתייחסת בשום דרך לשתיקת הכבשים סביב הנושא הזה בקרב חברי הכנסת הערבים.

הח"כים הערבים, שעטים בדרך כלל על כל מצלמה ונדחפים לכל מיקרופון המושט לפניהם, נאלמו דום. איש מהם לא פוצה פה. הרי הם יודעים לנצל כל הזדמנות, להיתלות בכל ציוץ כדי לחשוף גזענות יהודית אנטי־ערבית ולתקוף על ימין ועל שמאל. משום מה, דומה כי דווקא בנושא הזה בלעה אותם האדמה.

אני נוטה להאמין שהבריחה שלהם מהתייחסות לנושא נובעת מסיבה פשוטה מאוד; החשש שלהם לחשוף לעיני כל את פרצופם האמיתי. שכן, בנושא הזה הם אינם שונים מדרעי, לפיד או בנט. אם אין זה כך, חובת ההוכחה עליהם.

הארץ, 18 באוקטובר 2018

For English, press here