12 בספטמבר 2014

גדעון עשת || מי יממן גבורות ישראל




כדי לדעת מי נושא בנטל הביטחוני צריך לשאול מי מספק לישראל נשק. ארה"ב מספקת נשק ולרוב גם משלמת עבורו ב"סיוע ביטחוני". כלכלת ישראל משלמת את המסביב – האנשים, המדים, התחמושת. אבל נשק? לא ממש.

גדעון עשת ||  

מי יממן גבורות ישראל

בראיון ל"כלכליסט" אמר פרופ' חיים בן שחר (חב"ש) כי הכלכלה לא תוכל לספק מענה לאיום הביטחוני. הוא הסביר כי הצרכים הביטחוניים גדולים כל כך – העוצמה של חיזבאללה, חמאס וגורמים נוספים גדולה בהרבה ממה שחושבים – עד כי הכלכלה תתקשה לעמוד בנטל. לכן, סבור הפרופסור לכלכלה, שהמוצא מהסבך מצוי בזירה הפוליטית: צריך הסדר עם השכנים. כמה לא מפתיע.

חב"ש הוא שלום עכשיווניק ותיק ועקבי. הוא כמעט היה שר האוצר בממשלת רבין בשנת 1992. הוא יעץ לממשלה בנוגע להסדרים הכלכליים עם פלסטין. אבל למרות כל ההיסטוריה הזו, חב"ש מטעה.

דבריו יוצרים את הרושם כאילו עד עתה הכלכלה כן הצליחה לספק מענה לאיום הביטחוני. כאילו עד עכשיו הסתדרנו איכשהו עם הנטל הביטחוני, ורק עתה, למעשה מאז מלחמת לבנון השנייה, התברר כי האויב חזק בהרבה משחשבנו, והנטל הפך לבלתי נסבל.

אבל זה מעולם לא היה נכון?
כלכלת ישראל מעולם לא עמדה בנטל הצבאי. ישראל היא "מקרה סעד" ביטחוני מיום הקמתה. תמיד היה והווה "סיוע ביטחוני" – בעיקר אמריקאי – שהקל מאוד על הנטל הזה. ואין זה רלוונטי כלל אם הסיוע נשא כותרת ביטחונית או כלכלית. לכסף לא היה ריח.

יתרה מכך, חשיבותו של הסיוע אינה בכמות הכסף, אלא בעיקר בסוג הנשק. בשלהי שנות השמונים התנהל ויכוח בדיוק בנקודה הזו. שר הביטחון, משה ארנס, נשא את דגל האי-תלות באספקת נשק, ודרש השקעה ממשלתית עצומה במטוס הלביא מתוצרת התעשייה האווירית. מולו עמדה השותפה הקואליציונית דאז, מפלגת העבודה, שניזונה בעניין הזה מהשקפתו של פרופ' מיכאל ברונו, וטענה שהנטל כבד מדי. הוויכוח הוכרע בממשלה: ישראל ויתרה על ייצור מטוס קרב – כלי הנשק המרכזי – וחרצה את גורלה הביטחוני. היא בחרה בתלות.

אך גם אם ארנס היה מנצח בוויכוח, הסיפור לא היה נגמר. שהרי גם לשיטתו למטוס הישראלי לכאורה היה מנוע לא-ישראלי, כפי שגם לטנק ה"מרכבה" אין ולא היה מנוע מתוצרת ישראל. עצמאות צבאית לא היתה ולא נבראה.

לכן, כדי לדעת מי נושא בנטל הביטחוני צריך לשאול מי מספק לישראל נשק. ארה"ב מספקת נשק ולרוב גם משלמת עבורו ב"סיוע ביטחוני". כלכלת ישראל משלמת את המסביב – האנשים, המדים, התחמושת. אבל נשק? לא ממש.

מה ישראל כן משלמת?
האם המצב עתה משתנה? האם הנטל הביטחוני על ישראל גדל? אם תמשיך ארה"ב לספק לישראל נשק בכמות הנדרשת, ממשלת ישראל תוכל להמשיך להחזיק בכיבוש ובעוינות במחיר "שווה לכל נפש". ממשלת ארה"ב, ועמה כמה ממדינות המערב כמו גרמניה ואנגליה, תמשיך לספק  את המטרייה הצבאית-כלכלית למדיניות הסירוב הישראלית, וכל עוד יש להן אינטרס בשימור הסכסוך במזרח התיכון – הגיבוי להמשך הלוחמה יישאר.

בתמצית: ארה"ב היא שנושאת בנטל המרכזי של המשך הסכסוך עם פלסטין. גם במימון וציוד צבא ישראל וגם במימון רשות הקישקוש הפלסטינית. הרשות שמעתה תהיה, בהסכמת ממשלת ישראל, לצינור רשמי למימון החמאס. כך יכולות ממשלות ישראל לדורותיהן לשחק במשחקי המלחמה שלהן ולהשקיע הון עתק בכיבוש ובהתנחלות – כלומר בהעצמת העוינות.

והנטל על הישראלים עצמם? זה לא הנטל פיננסי אלא בטיפוח ושימור העוינות. ממשלות ישראל אוהבות את זה -  פטפוטי לבני, הרצוג, נתניהו ושאר ה"מרכז-שמאל" הם רק פטפוטים - ואזרחי ישראל, למרבה הצער, די טובים בזה.
*





שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים