ראשים מתגלגלים - היסטוריית הראשים הערופים

סלמאן מצאלחה || 

דיכוי ראש

אירוע שהתרחש לפני שנה וחצי במלחמת העדות הניטשת בסוריה סימל את אשר עתיד לקרות בהמשך. כוחות אסלאמיסטים השתלטו על העיר אל-מערה בצפון מערב סוריה ולא פסחו על מתן טיפול לפסל של משורר ערבי נודע, אבו אל-עלאא אלמערי, מן המאה ה-11. משורר-פילוסוף זה הביע לא אחת בשיריו ספקות באשר לדתות: ״עורו עורו, הו פתאים! הן כל דתותיכם מעשי הונאה ונְכָלִים של הקדמונים.״

האסלאמיסטים שכבשו את העיר לא הסתפקו בניפוץ הפסל שעמד במקום עשרות שנים, אלא כרתו את ראש הברונזה שלו. הראש המפוסל שניתז בעיר הוא האקדח שהופיע במערכה הראשונה של המלחמה באיזור המוכה דתות וכתות. מכאן, הדרך היתה קצרה להופעתו של ארגון דאע״ש ולפשעים שהוא מבצע, כגון עריפת ראשים בשר-ודם, בדרך להקמת ח׳ליפות אסלאמית.

חסידי דאע״ש, בדומה לכל התנועות האסלאמיות, שואפים להחזיר עטרה מוסלמית לישנה ולייסד מדינה המתנהלת לפי כללים שהיו נוהגים בראשית האסלאם. זוהי תקופה שנתפסת בעיניהם כתקופת הזוהר והטוהר הבראשיתי של האסלאם. אולם אין שקר גדול מזה. שכן, הטוהר, כביכול, היה רחוק מהמדינה הזו כמרחק מזרח ממערב. שלושה מתוך ארבעת הח׳ליפים הראשונים אחרי מוחמד לא מתו מוות טבעי כלל וכלל. הם היו מטרה למתנקשים שנעצו בהם פגיונות והם נפלו על הארץ מתבוססים בדמם.

כך, עוד מראשית האסלאם, נסללה הדרך למלחמת הירושה העקובה מדם ולמלחמות האינסופיות על השלטון השבטי והעדתי בעולם הערבי והמוסלמי.

הנה עדות ראיה על הראשים המתגלגלים בהיסטוריה המוסלמית. ההיסטוריון אל-מסעודי (נ. 957 לספירה) מדווח מפי איש שנכח בבית הממשל המוסלמי בעיר אל-כופה שבעיראק: ״ראיתי את ראשו של אל-חוסיין [נכדו של מוחמד ובנו של עלי מייסד השיעה] כשהובא והונח בבית הממשל באל-כופה בפני עובייד אללה בן זיאד. לאחר מכן, ראיתי את ראשו של עובייד אללה בן זיאד שהובא והונח באותו מקום בפני אלמוח׳תאר. אחרי כן, ראיתי את ראשו של אלמוח׳תאר שהובא והונח בפני מוסעב בן אלזובייר. לאחר מכן, ראיתי את ראשו של מוסעב בן אלזובייר שהובא והונח באותו מקום בפני עבד אלמלכּ.״

אפשר להוסיף עוד ולספר גם על מעלליו של ח׳אלד בן אל-ווליד, המפקד המוסלמי ה״מהולל״ מימי ראשית האסלאם, שלא בחל להורות על הרג שבויים ולהשתמש בראשיהם הערופים, כולל ראשו של המשורר מאלכ בן נוירה, כעין אבנים כדי לשְפּוֹת עליהם קדרות הבישול לצבאו, כפי שדווח לנו ההסטוריון אלטברי.

לא זו אף זו: גם לנביא מוחמד, כך מספרת מסורת אחרת שאותה מצטט אלטברי, הוגש ראשו הערוף של אחד מגדולי מתנגדיו, הוא אבו ג׳הל. כאשר הונח הראש הערוף בפניו הוא בירך על המוגמר ונשא תפילה לאללה.

אם כך נגזר גורלם של ערבים ומוסלמים בידי ערבים ומוסלמים, אין לתמוה על סרטוני עריפות הראשים שמפיץ דאע״ש. שכן, עריפת ראשים של כופרים לא תיחשב עבירה על הקוד הדתי. זאת ועוד, במונח ״כופרים״, לפי פוסקי ההלכה המוסלמית, נכללים כל מי שאינם מוסלמים, כולל גם נוצרים ויהודים.

משום כך, אין לתמוה על שתיקת הכבשים של מוסד אל-אזהר, ההתאחדות העולמית של חכמי הסונה וכל שאר ״החכמים״. איש מהם לא פצה פה ולא הוציא שום פסק הלכה שקובע שהפשעים שמבצע דאע״ש מנוגדים לאסלאם.

העולם הערבי זקוק למהפכה שונה מזו שהתרחשה ב״אביב הערבי״. עולם זה זקוק להחלפת הדיסק הקשיח שבו מותקנת מערכת הפעלה אפלה היונקת מעולם פראי של עבר שבטי שהורס כל חלקה טובה. לכן, אפשר לומר שרק הופעתו של אתאטורק ערבי תוכל להציל את הערבים והמוסלמים מעצמם.
***
גירסה של המאמר התפרסמה ב: דעות-הארץ, 16 בספטמבר 2014