מה יכולה הנהגה פלסטינית, לא זו חדלת־האישים הנוכחית, אלא הנהגה ראויה לשמה, לעשות כדי להעביר את רוע הגזרה?

סלמאן מצאלחה ||

עיסת המאה

בשל רצונו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להחזיר טובה שהוא חייב לחבר, הוא נענה כנראה לבקשת הסיוע הדחוף של ראש ממשלת ישראל, הנאשם בנימין נתניהו, שנתון בצרה צרורה, משפטית ופוליטית. הנה לפתע הוא אץ רץ להציג את התוכנית שרקח השילוש הלא קדוש, פרידמן־קושנר־גרינבלט,  הקרויה "תוכנית המאה", או "עסקת המאה", לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

ממה שדלף ממנה עד כה נראה שזו בעצם "עיסת המאה", ולא עסקה שאפשר לבנות עליה בניין של שלום שיסדיר את היחסים בין ישראלים ופלסטינים וישים קץ לסכסוך הדמים. עיסה מסריחה המספקת את רעבונם של הציונים לנדל"ן פלסטיני, מעמיקה את האפרטהייד ומבטיחה את המשך הסכסוך לדורי דורות.

האם יש עוד קלפים בידי ההנהגה הפלסטינית? האמת היא שלא רבים. שכן מאז שתפס החמאס את השלטון בעזה הוא הצליח לרסק את פלסטין כישות לאומית אחת, ושימש ככלי יעיל ביותר בידי ישראל לניתוק הקשר בין הגדה והרצועה, האמורות להיות יחידה פוליטית אחת בדרך להקמת מדינה פלסטינית.

המשך שלטון החמאס בעזה משתלב בעיסה הזאת, הנוחתת על ראשם של הפלסטינים. הניתוק בין הגדה והרצועה יילך ויעמיק, ולא ירחק היום שבו תונח הצעה להכרה במדינת עזה כמדינה הפלסטינית, מעין מדינת־בנגלדש פלסטינית הנשענת על מיליוני דולרים הניתנים כסיוע ל"פלסטין", כביכול, מנסיכות קטאר. ישראל תכיר במדינה כזו, ובכך תתפוס שתי ציפורים במכה אחת. מצד אחד היא תופיע בעיני העולם כמי שמכירה במדינה פלסטינית, ומצד שני, תעמיק את אחיזתה בגדה המערבית עד כדי השתלטות על כל עתודות הקרקע של הפלסטינים, ותחסל כל סיכוי להקמת מדינה אמיתית בעתיד.

מן העולם הערבי לא תצמח ישועה לפלסטינים. העולם הזה שקוע עד צוואר בבעיות משלו, שאיש אינו רואה את סופן. גם מן העולם המערבי לא יזכו לישועה. עולם זה, על תרבותו היודו־נוצרית, לעולם לא ילחץ על ישראל, על המדינה היהודית, למען ערבים ומוסלמים.

אם כך הם פני הדברים, מה יכולה הנהגה פלסטינית, לא זו חדלת־האישים הנוכחית, אלא הנהגה ראויה לשמה, לעשות כדי להעביר את רוע הגזרה?

הנהגה ראויה כזו צריכה ראשית לעמוד באומץ לפני העם שהיא מתיימרת להנהיג ולייצג מול העולם, להודות בכישלון עד כה לממש את הזכויות הפוליטיות והלאומיות של הפלסטינים במולדתם, ולהביע חרטה בשם ההנהגה היוצאת על הדרך שנבחרה.

לא אחת השמיעו חדלי־האישים בהנהגה הפלסטינית איומים ואזהרות, שאם העסק לא יתקדם לקראת פתרון שיענה על הדרישות הפלסטיניות, הם ימסרו את המפתחות לממשלת ישראל ויטילו עליה את האחריות לניהול חיי התושבים בשטחי פלסטין הכבושה. את כל האיומים האלה נשא הרוח. לא נשאר מהם זכר. הנה סוף־סוף נקרתה ההזדמנות לממש את האיום. זהו הקלף האחרון שייוותר בידי הנהגה פלסטינית ראויה. זהו נשק יום־הדין הפוליטי, שניתן להשתמש בו לנוכח מעללי חברת "נתניהו את טראמפ" לעסקי נדל"ן.

שום שלום לא יצמח מעיסת המאה. להיפך, מדובר במרשם בטוח להתפתחותו של מצב בלקני בארץ־המאובטחת. הרבה ימים נוראים לפנינו.
*
הארץ, 27.1.20

For Arabic, press here