בימים שבהם הנאשם נתניהו משחק על כל הקופה, לא ירחק היום שבו הוא ישלוף את המשפט "אין לו רוב יהודי"

סלמאן מצאלחה ||

שחור ולבן בצבעי הדגל

במדינה השרויה מאז הקמתה בסכסוך שבטי־לאומי עם כל המרחב שלה לא יכול להתקיים שיח חברתי אמיתי. לא הקוטג', לא הצפיפות בבתי החולים, לא קצבאות הנכים או הקטל בדרכים לא יעמדו לנגד עיני הבוחרים. כל עוד הסכסוך הלאומי נמשך ללא פתרון באופק, לא הדאגה לאיכות החיים תהיה על סדר היום אלא החיים עצמם.

הימין הישראלי מכיר לעומק את ההוויה החולנית הזאת ואין לו שום אינטרס לרפא אותה, מכיוון שהיא תרנגולת המטילה "פתקי זהב" בקלפי. לכן הוא נוהג לעורר את הפחדים הקמאיים, ללבות את היצרים ולצופף את השורות נגד האויב השבטי.

לאלה המתקראים "שמאל ישראלי", אם בכלל יכולה להתקיים חיה כזאת במציאות שבטית ציונית, אין תשובה הולמת. ככל שהשמאל הזה מתאמץ להבהיר את דאגתו ל"מדינה היהודית" מול הסכנה הדמוגרפית הערבית, כך הוא הולך ושוקע בתוך הבור שכורה לו הימין.

הבלטת הסכנות האורבות לשבט היהודי מן האויב מבחוץ מבטיחה את ציפוף השורות ואת הלכידות השבטית היהודית דווקא. מה שהתחיל עם התיאור הדמוני "האיש עם השערות על הפנים", שאותו הדביק מנחם בגין ליאסר ערפאת, הפך עם הזמן לדה־הומניזציה עם הוצאתו של האיש מחברת בני אנוש על ידי הוספת התואר "חיה דו־רגלית". כך נוצר הג'ונגל הישראלי־פלסטיני, היהודי־ערבי.

הציונות הלבנה, שנולדה על רקע הרדיפות האנטישמיות באירופה, חיפשה לקבץ בארץ יהודים המשתייכים לקשת רחבה, אתנית ותרבותית, ולהתיך כאן עם אחד שיהיה ככל העמים, עם זכות להגדרה עצמית לאומית. אך הימין, השולט בישראל בעשורים האחרונים, אינו בוחל בשיתוף פעולה עם תנועות אנטישמיות במערב כל עוד אלו עומדות לצד ישראל מול האיום האיסלאמי והערבי במזרח.

אל כור ההיתוך הזה הכניסה הציונות גם את היהודים־הערבים ודחקה אותם לפינה. אם באירופה שימשה האנטישמיות אויב מרכזי, כאן במזרח תפס הסכסוך עם העולם הערבי והאיסלאמי את תפקידה בעיצובה של הישות השבטית החדשה.

לפני היהודים־הערבים לא עמדה שום דרך לבדל את עצמם מהמרחב, זולת הדגשת הזהות השבטית־הדתית, שכן, כל מאפייניהם שמחוץ לזהות הדתית — מבחינה תרבותית, חברתית ואף חזותית — הם חלק בלתי נפרד מהמרחב. הפגנת ההשתייכות הדתית על ידי סמלים יהודיים כגון כיפות ומגיני דוד על החזה, שאותם נוהגים היהודים־הערבים להבליט, נועדה לשמש מגן מפני ההתעמרות של הציונות הלבנה בכל מה שנראה ערבי. הדברים הגיעו עד גיחוך באימוץ מגבעות אשכנזיות מהשטעטל על ידי אנשי ש"ס.

על הרקע הזה ועל רקע הסכסוך המתמשך, הצליח הימין הישראלי לאמץ את בני עדות המזרח אל חיקו היהודי, והוא דואג להזכיר להם בכל הזדמנות מיהו זה ששכח "מה זה להיות יהודי".

על אף שבנימין נתניהו איננו צדיק, הוא יודע את נפש בהמתו. "את קולות המצביעים המזרחים אתה לא תקבל... רק אני יודע להביא אותם", אמר למשה כחלון, והוסיף: "אני יודע את מי הם שונאים, את הערבים. ואני יודע להביא להם את הסחורה", סיכם את תורתו הציונית.

בימים שבהם הנאשם נתניהו משחק על כל הקופה, לא ירחק היום שבו הוא ישלוף את המשפט "אין לו רוב יהודי", כנגד מי שמבקש להדיחו. רק צריך להזכיר שהמשפט הזה הוביל לרצח פוליטי בישראל. ראו הוזהרתם!
*
הארץ, 5.2.20