חלוקה או בוקה ומבולקה

 

סלמאן מצאלחה ||

הזיה דו־לאומית

על רקע מלחמות האזרחים בעולם הערבי נשמעות הדרישות לסיפוח השטחים הפלסטיניים לישראל (מימין), או לכינונה של מדינה דו־לאומית בארץ ישראל־פלסטין (משמאל) — כדרישות הזויות, הלקוחות מעולמם של סהרורים המנותקים מכל מה שקורה סביבם.

העדויות, שסיפקו לנו השנים האחרונות על מידת שבריריותה של "מדינת הלאום" הערבית, הופכות את ה"אזהרה" שהשמיע הנשיא הפלסטיני באו"ם — ולפיה בהעדר פתרון שתי המדינות יפנו הפלסטינים לפתרון המדינה האחת — למגוחכת. הדבר בולט במיוחד לנוכח חוסר היכולת לקיים שלטון פלסטיני אחד בעזה ובגדה המערבית. אם הערבים, עם כל הצער שבדבר, לא מסוגלים לקיים מדינת לאום אזרחית אחת ראויה לשמה, והמדינות הללו מתפרקות לגורמים על רקע דתי, עדתי ושבטי, תוך כדי ביצוע טיהורים אתניים ועדתיים — נקל להבין מה צופן לנו העתיד ב"חלקת אלוהים" הקטנה שלנו, אם לא ישכילו הנהגות שני העמים לסכור את הארץ בפני הפורענויות העתידיות.

את הזיית המדינה היהודית המקיימת משטר אפרטהייד הלכה למעשה יש לזנוח כליל. את הזיית המדינה ה"דו־לאומית" יש לדחות לימות המשיח, לימים שבהם היהודים ייהפכו לשוודים והערבים לדנים. עד להתממשות החלום באספמיה, צריך לחפש דרכים למנוע את התפרצות הפורענות. דומה, כי לאחר עשרות שנים שהושחתו על מלחמות חסרות תוחלת, שני העמים חזרו אל נקודת ההתחלה. בארץ המובטחת והמאובטחת מכף רגל ועד ראש, צריך לבנות סכר כדי לעצור את החורבן. בניית הסכר מתחילה בהפנמה של היהודים והערבים, כי רק חלוקת הארץ לשתי ישויות פוליטיות לאומיות נפרדות עשויה להביא קץ לסבל. זה לא יקרה בלי שיקומו הנהגות פוליטיות אמיצות מקרב שני העמים.

כל בר דעת מבין, שהיהודים והערבים לא יילכו מכאן. אפשר להמשיך להקיז דם עד אין קץ, אבל לאחר כל הדם, היזע והדמעות, מתישהו בעתיד כולם יתעייפו ויבינו שהמוצא היחיד הוא חזרה אל תוכנית החלוקה וההכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני ה"עמים" בארץ הזאת.

בשנים האחרונות פשתה ברבים, הן בקרב הערבים והן בקרב היהודים, האופנה של ניגוח השמאל. צריך לשוב ולהזכיר לכל מי שמנסה להשכיח, כי הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", שחצתה את הגבולות הבין־מפלגתיים, רשומה על שמו של השמאל היהודי־הערבי העקבי. כדאי לקרוא את הדברים שכתב ד"ר אמיל תומא, מנהיג ואידיאולוג של רק"ח ב–1976: "הדבר החשוב בניסיון לפתור את הבעיה הפלסטינית כיום הוא להכיר בזכות של שני העמים, הפלסטינים והישראלים, להגדרה עצמית ולכינון שתי מדינות עצמאיות". הדברים פורסמו באנגלית, אך הובאו גם בעברית בחוברת לרגל 90 שנה להקמת המפלגה הקומוניסטית. עוד כותב ד"ר תומא, כי כמעט 50% מ"היהודים הישראלים נולדו בישראל", וכי הם "אינם יודעים שפה אחרת או תרבות אחרת פרט לעברית. לכן אני אומר שישנו עם ישראלי — עם כל הסימנים של לאומיות".

הקומוניסטים, יהודים וערבים, דבקו וממשיכים לדבוק בעקרונות אלה לאורך השנים. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות ועידת מק"י מ–2007: "מדינת ישראל היא מדינה יהודית, משום שהיא מבטאת את מימוש זכותו של העם היהודי בארץ להגדרה עצמית", מצטט ח"כ דב חנין באתר שלו את ההחלטה.

צד אחד במשוואת הסכסוך כבר התממש. מה שנותר הוא לסיים את הכיבוש ולממש את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית במדינת פלסטין לצד ישראל. בלי אימוץ מחדש של תוכנית החלוקה עתידה הארץ הזאת, עם יושביה, להידרדר לבוקה ומבולקה.

*

הארץ, 28.09.2017

***
For Arabic, press here

כל הפרטים

ראשי הציבור הערבי מאשימים את המשטרה באזלת יד מול ההשתוללות ברחובות. המשטרה, מצדה, מאשימה את החברה הערבית ואת הנהגתה שאינה מסייעת לה במיגור האלימות

 

סלמאן מצאלחה ||

משטרת כל אזרחיה

האלימות משתוללת ביישובים הערביים. לא עובר שבוע בלי שנקרא על רצח אשה פה, רצח גבר שם. לעתים הפשעים נעשים בראש חוצות, לאור יום, ויש עוד עשרות מקרים של אלימות שלא מגיעים לידיעת הציבור הרחב. האלימות יכולה לפרוץ על רקע אישי, על רקע חמולתי או אף על רקע עדתי. המשטרה מגיעה למקום, פותחת בחקירה ומטילה איפול על פרטיה. במהרה המקרה נשכח, עד לאירוע האלים הבא, וחוזר חלילה. ראשי הציבור הערבי מאשימים את המשטרה באזלת יד מול ההשתוללות ברחובות. המשטרה, מצדה, מאשימה את החברה הערבית ואת הנהגתה שאינה מסייעת לה במיגור האלימות.

צריך לומר תחילה ששני הצדדים, המשטרה וראשי הציבור הערבי, צודקים בטענותיהם. עם זאת, עולות כמה תהיות באשר להתנהלות ראשי הציבור הערבי. מצד אחד, הן חברי הכנסת והן מנהיגי הציבור דורשים מהמשטרה, ובצדק, שתאסוף את הנשק הבלתי חוקי ותשליט חוק וסדר ביישובים הערביים. מצד שני, ראו זה פלא, אותם מנהיגי ציבור בדיוק עומדים על רגליהם האחוריות כאשר המשטרה מנסה להקים תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים או מנסה לגייס שוטרים ערבים לשורותיה.

התנהלות זו של ההנהגה הערבית, על כל גווניה וזרמיה, תמוהה בלשון המעטה. משמעותה למעשה היא שאותה הנהגה רוצה ש"משטרה זרה ונטולת ערבים" תיכנס ליישובים הערביים ותשליט חוק וסדר, אך מסרבת לקבל כל אחריות על מה שקורה באותם יישובים.

יש להזכיר לכל מי שמעדיף אולי לשכוח: תפקידה של משטרת ישראל הוא להגן על האזרחים. על כל האזרחים. וכל מי שרואה את עצמו כאזרח במדינה זו ושואף לשוויון זכויות, לא יכול להתנגד לשירות של אזרחים ערבים במשטרה או להקמתן של תחנות משטרה ביישובים הערביים.

מהצד השני, המשטרה צריכה לעבור מהפכה תודעתית ולעשות הכל כדי להוכיח לאזרחים הערבים שהיא עובדת למענם, לא נגדם. דומה כי המופקדים על המשטרה בשנים האחרונות — השר לביטחון פנים, המפכ"ל והבכירים האחרים — אינם ראויים לתפקידם. ההאשמות הגורפות ודברי הבלע נגד הציבור הערבי שהפריחו באירועים שונים אינם יכולים להפיג את המתיחות הכרונית הקיימת בין הציבור הערבי למשטרה.

גם ראשי השלטון המרכזי וגם ראשי הציבור הערבי חייבים להפנים שהאזרחות מחייבת אותם. מחד גיסא, המשטרה נדרשת להשקיע מאמצים בפענוח הפשעים הפושים בסקטור הערבי, בהבאת החשודים לדין ובהענשת האשמים במלוא חומרת הדין. האזרחים הערבים משוועים להגנה מפני חמולות הפשע המשתוללות ביישוביהם. מאידך גיסא, במקום להתנגד להקמת תחנות משטרה ביישובים הערביים, על ראשי הציבור הערבי לעודד יוזמה כזאת, ואף לברך על כך שהמשטרה נכנסת ומסיירת ומשליטה חוק וסדר.

עוד דבר שיש לקחת לתשומת הלב. כדי שהאזרח הערבי יחוש כי המשטרה שייכת גם לו, המשטרה חייבת להוסיף לניידות שלה את הכיתוב "משטרה" בשפה הערבית, ורצוי מאוד שבכל ניידת כזאת יישב בין השאר גם שוטר ערבי. שוו בנפשכם כיצד היה חש אזרח יהודי לו כל ניידות המשטרה היו נושאות כיתוב בשפה זרה בלבד, ובין היושבים בהן לא היה ולו יהודי אחד.

*

הארץ, 13.09.2017

*
For Arabic, press here

כל הפרטים

הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".

סלמאן מצאלחה ||

ארצות הכופרים

יש מי שמייחס את צמיחת הטרור האיסלאמי במערב לרקע הסוציו־אקונומי של קהילות המהגרים המוסלמים. ואולם, כל המעלה טענה כזאת לא יכול להסביר עובדה פשוטה אחת: אם כך, כיצד זה שקהילות מהגרים לא מוסלמים מרקע סוציו־אקונומי דומה אינן מעורבות כלל בטרור.

הרקע הסוציו־אקונומי יכול אולי להסביר דבר אחר. קהילות המהגרים המוסלמים הן ברובן מסורתיות ולא משכילות, והדת משחקת תפקיד חשוב בחייהן. בכל הקשור לענייני דת, הלכות ומסורת הן נסמכות על המטיפים במסגדים ועל הסרטונים המועברים ברשתות החברתיות. כך הם הופכים לחומר ביד היוצר, חשופים למניפולציות של המטיפים. הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".

בעשורים האחרונים הולכים ומתרבים פסקי ההלכה הקשורים לחיי הקהילות הללו בארצות המערב. פסקי הלכה כאלה יוצאים הן מצפון אפריקה והן מהמזרח התיכון, והם נגישים לכל דורש באתרים האיסלאמיים הרבים הקיימים באינטרנט. רבים מפנים שאלות לפוסקי ההלכה ומחפשים תשובות על תהיות בנוגע לשהותם בארצות אלה, "ארצות הכופרים" לפי הטרמינולוגיה האיסלאמית.

לכן, מי שבאמת רוצה להבין על איזה רקע צומח הטרור האיסלאמי לא צריך ללכת רחוק. הכל כתוב שחור על גבי צג, ומצוי בידו של כל מחזיק סמרטפון. לשם כך צריך לדעת לקרוא ערבית ולקלוט מבין השורות את עומק הניכור השורר בין החברה הערבית והמוסלמית לחברה המערבית.

על השאלה מהו דין ההגירה לארץ לא מוסלמית כבר ניתנו פתוות רבות. כזאת היא הפתווה של אבן עתימין, מלומד סעודי, שיש לו השפעה על התנועות הסלפיסטיות: "ההיתר לשהות בארצות הכופרים מותנה בשני תנאים", קבע הפוסק: התנאי הראשון הוא, כי השוהה חייב להיות בעל ידע בענייני דתו ואמונתו, וחשוב מכך: "הוא חייב להפנים את האיבה והשנאה כלפי הכופרים ולהתרחק מהם". והתנאי השני: "הוא חייב להפגין את אמונתו ולקיים את מצוות הדת". ועוד מוסיף הפוסק: משנתקיימו שני תנאים אלה, הוא חייב לקיים את ה"דַּעְוָּה", ההטפה לאיסלאם, ולחבב את דת האיסלאם עליהם. שכן, זהו עוד סוג של ג'יהאד שהמוסלמי נדרש לבצע.

דברים דומים חוזרים בפתווה אחרת, המתפרסמת באתר "איסלאם ווב": "חל איסור על הגירה לארץ לא מוסלמית על כל מי שלא יכול לקיים בה את מצוות הדת". האיסור נובע, בין השאר, מ"הסכנות הגדולות המצפות למי שחי בקרב הכופרים, בכך שהוא חושף את ילדיו לתרבות רעה". שכן, "ידוע שבארצות הכופרים אין שליטה לאבא על ילדיו". ואולם דומה, כי החשוב מכל בעיני הפוסק קשור לאפשרות, ש"השנאה של המוסלמי כלפי הכופרים עלולה להיחלש".

זאת ועוד. בווידיאו שהפיץ לאחרונה מטיף דת סורי — פרופסור שלימד באוניברסיטה של דמשק ועבר לירדן עם פרוץ ההתקוממות הסורית — הוא חוזר ומדגיש את הסכנה הצפויה לילדי המהגרים, שעלולים לאבד את הזהות האיסלאמית. ואולם, דומה כי הדבר שהכי טורד את מנוחתו האיסלאמית קשור למעמד האשה: "לאשה במערב יש משכורת גבוהה, וזה דוחף אותה להתנהג בקשיחות כלפי בעלה", ציין המטיף, והוסיף עוד הארה: "רק בארצותינו אני מרגיש איזה ערך גדול יש בהטלת פרנסת האשה על הגבר".

אם כן, למקרא ולמשמע הפתוות וההטפות האלה בל יתפלא איש, שהקהילות המוסלמיות מסתגרות ולא מתאמצות להיטמע בתוך החברה המערבית. בל יתפלא איש גם, שהטרוריסטים יוצאים מהמסגדים שמהם נשמעות הטפות כאלו. זהו היסוד שעליו צומחת הפורענות החברתית המתבטאת בביצוע פעולות ג'יהאד, כלומר טרור, נגד אזרחי המערב, הנחשבים ל"כופרים" בעיני מורי הדרך המטיפים ומתווים את צעדי צאן מרעיתם.

לכן, זאת יש לומר: כל עוד לא יקומו רפורמיסטים מוסלמים אמיצים, שייקחו את האיסלאם ואת המסגדים לידיהם, דבר לא ישתנה. כמנהגו מימים ימימה, האיסלאם ימשיך להתעמת עם ה"כופרים", בארצותיהם, גם באמצעות טרור. וזוהי כל תורת הטרור האסלאמי על רגל אחת.

*

הארץ, 30 באוגוסט 2017

כל הפרטים