מלחמת גוג ודמגוג

סלמאן מצאלחה

מלחמת גוג ודמגוג

הנה תסריט: בבחירות לנשיאות ארה"ב נבחר אוונגליסט אדוק. בבסיס האידיאולגיה שלו עומדת הופעתו המחודשת של ה"משיח", ועל כן הוא מקדיש את כל מאמציו לדחיקת הקץ ולזירוז בואו. נשמע לכם דמיוני? לא בדיוק. רונלד רייגן וג'ורג' בוש לא היו רחוקים מתפישה כזאת.

לא צריך להרחיק מעבר לים כדי לראות איך תהליכים כאלה מתרחשים לנגד עינינו. נשיא כזה, אמנם בזעיר אנפין, כבר נבחר על ידי האייתוללות, והתסריט כבר התממש באזורנו. נשיא איראן הוא מאותם "אוונגליסטים", רק שהפעם הוא מוסלמי שיעי.

משפט אחד מהנאום שנשא אחמדינג'אד בדרום לבנון לא זכה להתייחסות הראויה. הוא חוזר על המשפט הזה בכל מיני הזדמנויות, וטמונה בו כל תפישת עולמו הדתית והפוליטית. אחמדינג'אד דאג להזכיר בבינת ג'בל כי "המהדי" - הוא האימאם הנעלם והמקבילה השיעית למשיח - עתיד להופיע במהרה בימינו ולהביא צדק. הוא אף ציין כי בבוא המהדי, יתלווה אליו המשיח כתומך וחסיד שלו. בדומה לזרמים ביהדות ובנצרות, הופעת המהדי היא אבן יסוד גם בזרם השיעי השולט באיראן.

אולם לאחר שפונים לבחון את הספרות השיעית הקשורה להופעת המהדי, מגלים פן מאוד מעניין ומאוד מפתיע. מן הספרות הזאת מתברר, כי לכשיופיע המהדי מחדש וייצא לדרכו מעיראק, עתידים להצטרף אליו 27 אנשים מבני עמו של משה (בערבית: קוום מוסא), כלומר יהודים. בין המצטרפים למסעו של המהדי יש גם שמות כמו יהושע בן נון ושלמה. יתרה מזו, המהדי עתיד להתפלל ולשאת את "השם המפורש" של אלוהים בשפה העברית דווקא: "כאשר יקרא האימאם לתפילה, הוא יישא תפילה לאללה בשמו העברי", כך אנו למדים מן המסורת שאותה מצטט אל-נועמאני, מלומד שיעי מן המאה העשירית.

ככלל, המעמד הרם של האימאם הנעלם בספרות השיעית מושווה למעמדו של יהושע, והשלטון והמשפט שיונהגו על ידיו יהיו "כשלטונם ומשפטם של דוד ושלמה", כפי שנכתב במסורת שמוסר מלומד אחר מן המאה העשירית, אל-כולייני שמו. כנראה שאנשי נטורי קרתא שביקרו באיראן ונפגשו עם אחמדינג'אד מודעים לחלק מן המסורות האלו.

מובן שמסורות כאלו ואחרות משמשות את המוסלמים הסונים לניגוח השיעים. לא אחת מטיחים הסונים בשיעים כי המהדי שלהם הוא לא אחר מאשר "המשיח היהודי", שמתפלל ונושא את שמו של אללה בעברית. מנגד, מלומדים שיעים מציינים זאת כמעלה לזכותו, כמי ש"יודע שפות".

על כל פנים, המתח הקיים בימינו בין העולם הערבי לבין איראן הוא מתח עתיק יומין. הדים של המתח הזה נשמעים במסורות השיעיות. כשיופיע המהדי בבוא היום, על פי המסורות השיעית, הרי שגורלם של הערבים לא יהיה מזהיר, וזאת בלשון המעטה: "כאשר יופיע המהדי, רק החרב תדבר עם הערבים ועם קורייש (שבטו של מוחמד)", כפי שמוסר המלומד אל-נועמאני. ובמסורת אחרת נאמר, כי המהדי "ישחט אותם כמו שהקצב שוחט כבשה".

תמיד אפשר למצוא דברים כאלה ואחרים, חלקם משעשעים יותר וחלקם משעשעים פחות, בכל דת, בכל זמן ובכל מקום. אך באזור שבו מיתוסים דתיים הם לחם חוקו של המון נבער וממשלה נבחרת, הרי שאמונות משיחיות מן הסוג הזה עלולות להיות מסוכנות ביותר. שכן, תמיד יימצאו אי אלו חסידים שוטים, מכל העדות והדתות, שירצו לדחוק את הקץ בכל האמצעים שעומדים לרשותם. קל וחומר אם יהיו אלה, אם כאן ואם שם, מנהיגים שיש להם גישה לכל מיני כפתורים מסוכנים.
*

פורסם: מאמרים ודעות- הארץ, ב- 22 באוקטובר 2010
***
For English, press here
____________________