אין למי להצביע

התקשורת הציונית המגויסת יודעת לכרוך יחד את הח"כ היהודי, הכשר לכל הדעות, דב חנין ממק"י ואת הח"כ הערבי, אברהים צרצור שמו, איסלאמיסט מרע"ם, ולהכניסם לאותו סל שנקרא "המפלגות הערביות".

סלמאן מצאלחה || אין למי להצביע

והארץ שוב כמרקחה, כמאמר הקלישאה. הסומק חזר ללחייהם של פרשנים למיניהם ופוליטיקאים לזניהם. שכן, נתניהו החליט ללכת לבחירות וביבי קפץ על הסקרים המחמיאים שנקרו בדרכו ורץ לבשר לעם על המשך הדריכה במקום לעוד ארבע שנים.

ההצגה תימשך שלושה חודשים תמימים. כדאי בכל זאת לתת את הדעת על פן אחד, ליתר דיוק פנים רבים, שנעלמים מן העין בהצגה הזאת. לפני ארבע שנים, אני מודה, לא הצבעתי בבחירות. נמנעתי אז, לא מפני שאינני מאמין בדמוקרטיה אלא בגלל סיבה מאוד פשוטה; לא היה לי למי לתת את קולי. והנה, למרבה הפלא, בהתרגש הבחירות החדשות עלינו העמדה ההיא שלי מקבלת כעת משנה תוקף.

שכן משיח הבחירות שהולך ומתלהט נושבת לה שוב הרוח הרעה. הבחירות בישראל, כמו תמיד, מתנהלות כבחירות של "יהודים-דמוקרטים", כיאה למדינה ה"יהודית-דמוקרטית". מתחת לפני השיח הזה מסתתרת לה האמת המרה: לאזרח ערבי ליברל, חילוני, דמוקרט והגון אין מה לחפש בבחירות האלה. ההצגה ה"דמוקרטית" הזאת נועדה להקים ממשלות על טהרת היהודים בלבד.

כפי שהדברים נראים כרגע, גם כעבור ארבע שנים עדיין אין לי למי לתת את קולי. לעמדה זאת סיבות רבות. די אם נקשיב לשיח המפלגתי שמתפרץ בימים אלה מעל כל מרקע ומושמע בכל במה, כדי להבין את חוסר התוחלת בהצבעה. הפרשנים והפוליטיקאים החלו לערוך חישובים, להקים ממשלות ולפרק קואליציות, להכתיר איש כזה או אחר שיטפל באיום האיראני ולמנות לו עזר כנגדו פלוני או אלמוני.

בשיח ה"דמוקרטי" הזה מתעלמים מחמישית מאזרחי המדינה. שנים על גבי שנים נוהגים להכניס את כל המצביעים הערבים לסל אחד שנקרא "המפלגות הערביות". אמצעי התקשורת הולכים בעקבות מכוני הסקרים ומנציחים את הבורות בקרב הציבור הרחב.

התקשורת הציונית המגויסת יודעת לכרוך יחד את הח"כ היהודי, הכשר לכל הדעות, דב חנין ממק"י ואת הח"כ הערבי, אברהים צרצור שמו, איסלאמיסט מרע"ם, ולהכניסם לאותו סל שנקרא "המפלגות הערביות". לא צריך להזכיר שמק"י כשמה כן היא - מפלגה קומוניסטית ישראלית. הדגש במפלגה זו, מאז ומתמיד, הוא על היותה מפלגה ישראלית פטריוטית שחברים בה יהודים וערבים.

אך השקר הגדול מכולם הוא נשיאת תואר הערביות על ידי המפלגה הנקראת רע"ם - הרשימה הערבית המאוחדת. שכן מבחינת הרכבה ומהותה מפלגה זו איננה ערבית ואיננה מאוחדת כלל וכלל. ידוע שהציבור הערבי מורכב מעדות שונות - מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אך ראו זה פלא: במפלגה זו אין זכר לשתי הקהילות הערביות - הנוצרית והדרוזית. הדבר מצביע יותר מכל על כך שזוהי בסך הכל מפלגה מוסלמית בדלנית, וכך היא נתפשת גם בעיני הציבור הערבי עצמו. הדבר מתבטא בבחירות לכנסת, שבהן לא זוכה מפלגה זו ולו בקול אחד מקולות המצביעים הנוצרים והדרוזים.

לכן, לקרוא לרע"ם מפלגה "ערבית מאוחדת" זו אחיזת עיניים ותו לא. קיומה של מפלגה כזאת, על טהרת המוסלמים והתנועה האיסלאמית, משרת מצד אחד את השלטון הציוני, שמדגיש את "יהדותה" של המדינה, ומן הצד האחר מפרק את הציבור הערבי לעדות דתיות ומנציח את הפירוד העדתי בתוכו.

אזרח ערבי חילוני, ליברל, דמוקרט והגון לא יכול להצביע למפלגות התומכות בקצב מדמשק ודומיו, כדוגמת חד"ש ובל"ד, או במפלגות איסלאמיות בדלניות כמו רע"ם. אזרח ערבי כזה גם לא יכול להצביע למפלגות ציוניות שמדירות אותו מהשלטון בארצו ובמולדתו מטעמים גזעניים. וכך, בהעדרה של מפלגה אזרחית אמיתית, אין למי להצביע בבחירות האלה.

*
פורסם: דעות-הארץ, 16 באוקטובר 2012

***
For English, press here

שחיתות מלכותית


סלמאן מצאלחה || שחיתות מלכותית

הייתכן שממשלות זרות קונות מפלגות ואישי ציבור בישראל? הדבר בוודאי נשמע לכם מושחת, הזוי ומצוץ מן האצבע - והוא אכן מושחת לכל הדעות. ואולם, השחיתות מתרחשת כאן, הרחק מעיני הציבור הרחב. הנה לכם סקופ: הוד מלכותו, המלך עבדאללה מירדן, קונה מפלגות ומנהיגים רוחניים בישראל. הדברים מתבצעים בשקט בלי שאיש ירים בתמיהה ולו שערה אחת משערות גבותיו.

שוו בנפשכם כיצד הייתם מגיבים לו הייתם קוראים באמצעי התקשורת מודעות בזו הלשון: העבודה או הליכוד, ישראל ביתנו או מרצ, ש"ס או יהדות התורה, עובדיה יוסף או כל מנהיג דתי אחר מבקשים מהחברים לפנות אליהם כדי לקבל מלגות המוענקות להם על ידי הכתר הירדני, למטרות לימודים גבוהים באוניברסיטאות הירדניות.

ובכן, זה בדיוק מה שקורה בארץ. אך מכיוון שזה קורה במגזר הערבי כבר שנים רבות, איש לא פוצה פה. ומפני שאין עיתונות ערבית ראויה לשמה בארץ, הרי שהשחיתות הזאת ממשיכה להתנהל ללא הצגת שאלות וללא בקשת תשובות.

השחיתות המלכותית חוצה מפלגות ועדות ערביות, דבר המלמד על אופיה ועל מטרותיה. כדי לסבר את אוזני הקוראים אצטט כאן חלק מהידיעות-מודעות המתפרסמות בארץ בכלי תקשורת ערביים. העיתונות של מק"י וחד"ש מנסחת את הדברים כך: "מודעה לחברי חד"ש המעוניינים ללמוד באוניברסטאות הירדניות... במסגרת מענק-החסד המלכותי הירדני". במפלגת בל"ד מסתירים את חסדי הוד מלכותו ההאשמי ומנסחים את המודעה לחברים כך: "הברית הלאומית הדמוקרטית, בל"ד, מעניקה את מלגות ירדן", והמודעה אף מפרטת את תחומי הלימוד ונוקבת במספר המקומות המוקצים לחברים.

לא רק על מפלגות פוליטיות מורעפים החסדים המלכותיים, אלא גם על מנהיגי עדות דתיות. על כך אנו למדים מהמודעה שמפרסמת המועצה הדתית הדרוזית העליונה, שבה היא מבקשת מן התלמידים המעוניינים לפנות אליה בדוא"ל, בפקס או בטלפון, כדי לקבל את מענקי החסד של הוד מלכותו.

איש אינו מעלה את השחיתות המלכותית הזאת לדיון ציבורי, ויש לי יסוד סביר להניח שהיא מתקבלת בהסכמה שבשתיקה מצד ממשלות ישראל השונות, מכיוון שהיא משרתת מטרות נסתרות אחרות של השלטון. מחד גיסא, המפלגות הפוליטיות מצטיירות בעיני הציבור כמי שדואגות לו, מה שעשוי להועיל להן בעת בחירות; באופן דומה ההנהגות ה"רוחניות", הנוחות לשלטון והמחזיקות את ברז החסד המלכותי בידיהן, מחזקות את אחיזתן ה"פוליטית" בקרב צאן מרעיתן. מאידך גיסא, באמצעות המתנות הללו קונה המלך הירדני את ההנהגות הפוליטיות והדתיות של הציבור הערבי בארץ.

השלטונות, הן בישראל והן בירדן, קונים בכך שקט. על ידי עצימת העין, השלטון הישראלי משחרר את עצמו מהלחץ של הציבור הערבי ומהמחויבות לדאוג לספק לו אפשרות ללימודים גבוהים. מן הצד השני, קונה לו בית המלוכה ההאשמי בעלי ברית בתוך המפלגות הישראליות ובחברה הערבית בארץ. השקט הזה מתבטא בכך שהעיתונות הערבית בארץ, המפלגתית והאחרת, נעדרת כל ביקורת על בית המלוכה הירדני, על המדיניות שלו ועל השחיתויות שלו.

הנזק שנגרם לציבור הערבי בארץ כפול ומכופל - השחתת ההנהגות הפוליטיות, השחתת החברה הערבית ושחרור השלטון הישראלי מן הצורך לדאוג לצעירים הערבים ולספק להם אפשרות ללימודים גבוהים. על הדממה האופפת את הסוגיה אפשר לומר: "שקט, משחדים".

פורסם: דעות-הארץ, 5 באוקטובר 2012

***
For English, press here


 

האתר הושק באוקטובר 2008