איפה השמאל הערבי?

זה שמאל זה?

סלמאן מצאלחה

איפה השמאל הערבי?

אין שמאל בלי ערבים, קובע עודה בשאראת ("הארץ", 19.7), ומוסיף: "אילו תשעת הח"כים של סיעת חד"ש ושל הסיעות הערביות היו מתאחדים בהצבעה על חוק החרם, כי אז ההפרש לטובת תומכי חוק החרם היה גדל מתשעה ל-20 מנדטים".

אמנם נכון, אין שמאל בלי ערבים, אך סיסמה זו היא חצי אמת. השמאל אמור לגשר על הפער והמתח הלאומי באמצעות הצבת אג'נדה אזרחית החוצה גבולות אתניים עדתיים. השאלה המתבקשת היא, האם קיימת אג'נדה שמאלית כזאת בקרב הערבים בארץ? שכן כדי שיהיה שמאל אמיתי בישראל צריך גם להתקיים שמאל ערבי כלשהו. דומה, כי שמאל כזה איננו קיים.

יפה עשה בשאראת כשניסה להבדיל בין חד"ש, מפלגתו, לבין יתר הסיעות הערביות. שכן חד"ש במהותה היא מפלגה יהודית-ערבית, שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) עומדת במרכזה. עם זאת, לא יוכל בשאראת להתכחש לכך, שחד"ש איבדה מכבר את ייחודה בנוף הפוליטי הישראלי, וראשיה, במיוחד בצד הערבי שלה, אינם עסוקים בבירור רעיוני חברתי ופוליטי, כי אם בסיסמאות ובתחרות פופוליסטית לאומנית עם יתר הזרמים הקיימים במגזר הערבי.

עדות בולטת לכך היא דברי מוחמד נפאע, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהתפרסמו בשפה הערבית באתר חד"ש. צריך לקרוא את הדברים כדי להבין לאן הידרדרה המפלגה שהתיימרה בעבר להיות יהודית-ערבית ונושאת דגל אזרחי וחברתי מתקדם. מזכ"ל מק"י יוצא בלא בושה להגנת משטר הרודנות הרצחני הסורי: "לעולם לא ניכנע לזנות הישראלית שמנסה להציג את ישראל כקורבן", הוא כותב לקוראיו בערבית, ומוסיף, "עלינו להתעסק יותר במאבק נגד הכיבוש הישראלי והאמריקאי ולא בהתקפה על המשטר הסורי... הדיקטטורה הסורית, הצפון-קוריאנית והאיראנית עדיפה עשרות מונים על הכובשים האמריקאים, הישראלים, ברית נאט"ו וכל המשת"פים הערבים שלהם, במיוחד במדינות המפרץ".

הנה כי כן, המפלגה האמורה לשאת את הדגל השמאלי מציבה את עצמה בשוחה אחת עם האיאתוללות החשוכים של איראן, עם הדיקטטורה של צפון-קוריאה - מהמשטרים האפלים עלי אדמות - ועם המשטר השבטי הרצחני של בשאר אסד, הטובח כבר חודשים ארוכים באזרחים סורים ומשסף את גרונם של מבקשי חירות ורודפיה.

האם אפשר לכרוך את "פניני" מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית עם אג'נדה שמאלית כלשהי? מסופקני. דומה, כי חוץ משנאה עיוורת לאמריקה ולישראל, שנהפכה בעשורים האחרונים למעין דת ערבית עממית פופוליסטית, אין לו דבר להציע, וודאי שלא סדר יום אשר שמאל אמיתי אמור להציג בפני יהודים וערבים בארץ.

בשאראת מגיע למסקנה נכונה במאמרו: "רק ברית בין הערבים לבין הכוחות השפויים בקרב היהודים יכולה להוות סכר מפני ההידרדרות לפשיזם... צריך להעניק לאזרח הערבי מן השורה את ההרגשה שיש לו סיבה טובה ללכת להצביע; שיש לו בעלי ברית". אכן, ברית של שפויים - ערבים ויהודים - יכולה לשמש סכר שיחסום את הפשיזם המתרגש על הארץ. אולם דומה, כי דברי מזכ"ל מק"י שהובאו כאן לא רק שאינם מעידים על שפיות, אלא גם אינם מותירים שום סיבה לאזרח ערבי או יהודי מן השורה להצביע למפלגה שאיש בעל תפישות כאלה הוא המורה הרוחני שלה.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 26 ביולי 2011

***
For English, press here
__________________

כל הפרטים

הרב קובי וייס | הצד ההומניסטי שבדת

הרב קובי וייס | הצד ההומניסטי שבדת

בתגובה על "כביסה מלוכלכת והרב ליאור" ("הארץ", 4.7)

מבורכת היא התופעה, ולמרבה הצער נדירה, שכותב ערבי מחליט להשתתף בדיאלוג על הזהות היהודית. ראוי גם ונכון לעמוד על הצדדים ביהדות, שמייצגים רבנים קיצוניים דוגמת כותבי "תורת המלך". עם זאת, ההוגים היהודים שמצאלחה מציין אינם תמצית היהדות.

ואולם, עיקר הבעייתיות במאמר היא שהוא פועל בדיוק את הפעולה ההפוכה מזאת הנדרשת. הוא מדגיש את הפרשנויות שאותן הוא חפץ למנוע. כל זאת בשעה שיש ביהדות ובאיסלאם קריאות הפוכות, המבטאות הומניזם ואהבת אדם.

אמירה כמו: "המונותיאיסטים אוהבים מאוד לשפוך דם" - מסוכנת, כי היא מלבה את האש ולא מכבה אותה; מייצרת מציאות יותר משהיא מתארת מציאות.

האם סבור מצאלחה, שקריאות כאלה יגרמו לסגירת המסגדים ובתי הכנסת? ברור שהן רק יגרמו למאמין להתבצר בעמדתו ואף להקצין. כל סוציולוג של התרבות יודע להסביר את החשיבות הזהותית, הקהילתית, הנורמטיבית והרוחנית הנרחבת של הדת, שממנה מתעלמת העמדה האנטי-דתית הגורפת.

לעומת הגישה הדוחה את הדת מכל וכל, הדרך היעילה, המוסרית והנכונה היא חיזוק הגורמים הפנים-דתיים המרובים, הקוראים לסובלנות ולקיום הדדי בכבוד של הדמוקרטיה לצד הדת, תוך כדי גינוי הקריאות ההפוכות.

כל הדתות עוברות תהליכים פנימיים בעקבות שינויים בזמן ובסביבה והדגשת פרשנויות לכאן ולכאן. גם בתגובה למכתב הרבנים, שקראו לא להשכיר דירות לערבים, יצאה האולטרה אורתודוקסיה היהודית, מתוך רגישות לחברה שבה אנו חיים.

דווקא על מי שאינו מאמין חלה החובה לחזק מבחוץ את אלה המאמינים ופועלים בתוך הדתות פנימה, למען הדגש חזור והדגש את מה שמובן מאליו לכל מאמין אמיתי: "על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום" (פרקי אבות).

* הרב קובי וייס חבר בשומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם
***
פורסם: מכתבים למערכת - הארץ, 8 ביולי 2011
_________________________________

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה

על חופש היצירה בעידן הלאומי

מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
נִצְחוֹנוֹתָיו. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מוֹעָצָה
מְחוֹקֶקֶת, פַּרְלָמֶנְט מְפֻקְפָּק, שֶׁנִּקְרָא
בְּטָעוּת כְּמִשְׁכָּן נִבְחָרִים. מִכֵּיוָן
שֶׁאֵינֶנִּי בֵּן לָעָם הַנִּבְחָר, וְאֵינֶנִּי
גַּם מֻכְתָּר עֲרָבִי. לֹא יָבוֹא אִישׁ אֵלַי
בְּטַעֲנוֹת שָׁוְא שֶׁאֲנִי, כִּבְיָכוֹל,
אָנַרְכִיסְט חֲסַר אָב שֶׁיּוֹרֵק לַבְּאֵר
שֶׁאֵלֶיהָ מְסֻבִּים בְּנֵי הָעָם בְּחַגֵּיהֶם.
צוֹהֲלִים עַל קִבְרֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי פָטָלִיסְט, אוֹ חָבֵר
בְּאִרְגּוּן מַחְתַּרְתִּי שֶׁבּוֹנֶה כְּנֵסִיּוֹת,
מִסְגָּדִים וּבָתֵּי-כְּנֶסֶת בִּלְבָבוֹת הַיְּלָדִים,
שֶׁיָּמוּתוּ בְּוַדַּאי עַל קִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם.
מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי שׁוּם קַבְּלָן חֲפִירוֹת
אוֹ סוֹחֵר בְּעָפָר, לֹא אֻמָּן מַצֵבוֹת
מְמָרֵק האנְדַּרְטוֹת לְתִפְאֶרֶת הַמֵּתִים.
מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לִי שׁוּם מֶמְשָׁלָה, עִם
אוֹ בְּלִי רֹאשׁ, וְאֵין שׁוּם יוֹשֵׁב רֹאשׁ
שֶׁעוֹמֵד עַל רֹאשִׁי. אֲנִי יָכוֹל, בִּנְסִבּוֹת
מְקִלּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה, לְהַרְשׁוֹת לִפְעָמִים
לְעַצְמִי, לִהְיוֹת בֶּן-אָדָם,
קְצָת חָפְשִׁי.

*

מתוך: אחד מכאן, עם עובד 2004.

***

For English, press here
_____________________

כל הפרטים