סלמאן מצאלחה
וו. ה. אודן ||
בלוז לפליטים
נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.
וו. ה. אודן || בלוז לפליטים
וו. ה. אודן ||
נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.
גדעון עשת || אגרת תפילה
היהודים האורתודוכסים, שהם הרוב בישראל, דומים להפליא למוסלמים האדוקים. אצלם לא רק מוסלמי לא נכנס לבית כנסת. גם אישה מודרת...
ב. מיכאל || נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
ב. מיכאל
נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
בשמחת תורה, כך נהוג, מסתיים הסבב השנתי של קריאת כל חמשת חומשי התורה ובו ביום גם מתחיל הכל מבראשית. כלומר מספר "בראשית".
ושם, בפרק א', יש פסוק אחד קצת מוזר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..." (א'־כ"ו). מלים שמעוררות תהיות. למה כתוב "נַעֲשֶׂה" בלשון רבים? הלא מונותיאיסטים אנחנו. ולמה בלשון עתידית, ולא בציווי חד כבשאר ימי הבריאה? ומה פתאום "צַלְמֵנוּ" ו"דְמוּתֵנוּ"? וכי מאימתי יש לאלוהינו המופשט צלם ודמות?
נהרות של דיו נשפכו מקולמוסיהם של מפרשים וחכמים, ותשובה משכנעת אַין. כל ניסיונותיהם להיחלץ מן הסבך נראים קצת מאולצים, מיוזעים ומאוד לא משכנעים.
והנה, בעודי בוהה לסירוגין בפסוק הפרובלמטי ובמהדורות החדשות, אורו לפתע עיני. הבנתי מה קרה: זו פשוט טעות דפוס. תקלה. ובלהט החיפזון להתחיל בהפצת הספר, לא הבחינו המגיהים שהמלים "אלוהים" ו"אדם" פשוט החליפו ביניהן את מיקומן. וכך נוצר הנוסח המשובש שמופץ עד היום: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ...".
אך אם נתקן את התקלה ונחזיר את "אלוהים" ואת "אדם" למקומם הראוי, נקבל סוף־סוף את הנוסח הנכון של הפסוק: "וַיֹּאמֶר אָדָם, נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ופתאום הכל מסתדר.
צריך להודות שהאדם הצליח מאוד במשימתו. האלוהים שהוא ברא אכן מאוד־מאוד דומה לצלמו ולדמותו של בוראו: גם הוא קנאי, רגזן, עקשן, מרושע, אכול חרדת נטישה, מת על חנופה, פוקד עוון אבות על בנים, מיזוגן, די גזען, קפריזי, אלים, רודף מדנים, רודף כבוד, רודף בצע ומאוד מאוד לא צפוי. בדיוק כמו האדם אשר ברא אותו. אה, והוא כמובן גם אגואיסט עד בלי די (ככתוב במפורש בעשרת הדיברות: "אנוכי ה' אלוהיך").
גם לשון הריבוי האלוהית — "אלוהים" ולא "אלוה" — מובנת סוף סוף. כי בני האדם בוראים לעצמם אלוהים לרוב, וכולם נבראים בצלם בוראיהם. רוצה להתעמר באשתך? עשה לך אלוהים שמתמחה במיזוגניה. רוצה לכבוש ולגזול? עשה לך קב"ה שמבטיח לך את נחלת השכנים. רוצה לחיות על חשבון הציבור? לשעבד שחורים? לשחוט כופרים? לפרוק יצרים? לשנוא יהודים? לאגור פילגשים? להתאכזר לבעלי חיים? אין בעיה. ברא לך אלוהים כבקשתך, והכל יוּתַּר לך.
בעצם, גם ההיגיון מחייב שיהיו אלוהים לרוב, ולא רק אחד. הרי לא ייתכן כי אלוהי סמוטריץ' ואלוהי לייבוביץ חד הם. ללמדנו, אגב, שגם אלוהים טובים ייתכנו. אך אלה זקוקים לאנשים טובים שיבראו אותם. וכמה כאלה כבר יש…
ותוך כדי בריאת האלוהִימִים שלו, ברא האדם גם את תיאוריית הקונספירציה המשוכללת ביותר והשימושית ביותר עלי אדמות. יותר מה"דיפ־סטייט", יותר ממרעילי החיסונים, יותר משותלי הצ'יפים במוח: תיאוריית "הכל בידי שמים". הוא אחראי לכל. אני לא אחראי לכלום. אני לא גנבתי, לא רצחתי, לא פשעתי, לא גזלתי, לא השפלתי, לא התעללתי... בסך הכל עשיתי את מה שאלוהים ציווה אותי לעשות. רק צייתתי לפקודותיו. למה מה רציתם, שאני אסרב לאלוהים? ומה עם חופש הדת שלי? אתם הרי אומרים שאתם דמוקרטיה...
חג שמח וגמר טוב.
הארץ
