סלמאן מצאלחה
סלמאן מצאלחה / הזדמנות לניצחון מוסרי
כך, כשאני מדבר על גלעד שליט, למשל, אני אומר "החייל הישראלי השבוי". כן, השבוי - לא החטוף - כפי שמנסים להלעיט את דעת הקהל כאן. בישראל מעדיפים לשכוח, או שבכוונה תחילה מנסים להשכיח, את העובדה ששליט לא נחטף. הוא נשבה כחייל בפעולה צבאית שבוצעה נגד צבא, על רקע המאבק הלאומי הפלסטיני בכיבוש הישראלי שנמשך עשרות שנים. עובדה בסיסית זאת הופכת את הפעולה לפעולה לגיטימית של עם הנאבק למען שחרורו הלאומי.
עד כאן בעניין הזה, כי מכאן והלאה יש לומר דברים אחרים. פירסמתי כבר את הדברים בערבית ולקהל יעד ערבי - חשוב שיישמעו ברחוב הפלסטיני ובדעת הקהל הפלסטיני, כי הפרשה הזאת שייכת גם להם - ומן הראוי שיישמעו גם בעברית, שייקראו על ידי קוראי עברית שטופי מוח למיניהם. הדברים נוגעים גם לפלסטינים הישראלים. כן, יש יצורים כאלה שגם הם קוראים ודוברים עברית.
אין ספק - כך אני מאמין, כך אני רוצה להאמין - שהשבוי הישראלי גלעד שליט זוכה ליחס הומני מצד שוביו בעזה. כולנו מקווים שעסקת חילופי השבויים תצא לפועל במהרה, וכי השבוי הישראלי יחזור למשפחתו והשבויים הפלסטינים יחזרו למשפחותיהם.
עם זאת, שתיקת האינטלקטואלים הפלסטינים סביב הפרשה צורמת. החמאס דורש אסירים פלסטינים רבים בתמורה לשחרורו של שליט. איש לא שאל את עצמו מה אומר הדבר מבחינה מוסרית על ערכו של הפרט הערבי בעיני הערבים עצמם; כמה שווה שבוי ישראלי ביחס לשבויים ערבים או פלסטינים.
בולטת גם שתיקתם של חברי הכנסת הערבים בישראל. הם זועקים, ובצדק, על עוולות הכיבוש הישראלי ועל הסבל שהוא גורם לעם הפלסטיני, אך לא נשמעה מכיוונם שום אמירה שיש בה עמדה מוסרית ברורה בקשר לשליט. זוהי חובתם.
הם צריכים לקום ולומר בפה מלא לממשלת חמאס בעזה ולחאלד משעל, המושך בחוטים מדמשק, שיש דברים שאי אפשר לקבל אותם. הם יכולים, צריכים וחייבים לומר, כי מניעת ביקור של הצלב האדום אצל השבוי הישראלי מטילה כתם מוסרי על המאבק הפלסטיני בכלל. אם שליט הוא שבוי מלחמה, והוא אכן שבוי מלחמה, אז ודאי שהוא ראוי לכל הזכויות המוענקות לשבויי מלחמה על ידי החוק הבינלאומי.
הצד הפלסטיני, שסובל עשרות שנים מן הכיבוש הישראלי יכול לזקוף לזכותו נקודות מול הכובש, להפגין עליונות מוסרית. הוא יכול לעשות זאת בכך שיאפשר למשפחתו של שליט לבקרו, או לכל הפחות לאפשר לנציגי הצלב האדום לבקרו, כפי שהם מבקרים שבויים פלסטינים בישראל.
מעולם לא הבנתי מדוע הצד הערבי נוטש את הזירה המוסרית ומפקיר אותה לאחרים. הוא מתנהג כאילו ענייני מוסר לא נוגעים לו בכלל. מי שבוחר לנטוש את הזירה המוסרית בל יתרעם על תדמיתו הירודה בעיני העולם.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 12 ביולי 2010
