סלמאן מצאלחה
מלחמת פשרה:
מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.
סלמאן מצאלחה ||
מלחמת לבנון השלישית
ושוב מסתובב לו גלגל מלחמה, ומתח עולה, שהרי הכל יודעים שכל שבע עד עשר שנים, כאילו מדובר באיזה חוק טבע, מתרחשת באזור המוכה הזה מלחמה חדשה ישנה. והארץ כמרקחה. זה הרושם שמתקבל ממעקב אחר מבול הפרסומים והדיווחים על ההתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, על מרחב חסינות ועל החוסן הלאומי הדרוש בזמנים הרי גורל אלה. דומה כי מלחמה בפתח. קשה שלא להריח את אדי הדלק באוויר. אולם הואיל ולאיש אין מידע של ממש על מה שמתרחש באמת מאחורי הקלעים, כל הפרשנויות המתפרסמות הן בגדר ספקולציות, או פרשנויות מטעם. אז הרשו גם לי להציג פרשנות ספקולטיבית, קצת אחרת.
ישראל איננה מעצמת על. ישראל איננה ארצות הברית שיכולה להצהיר על כוונתה להשתמש בכוח צבאי נגד מדינה מרוחקת בפומביות שכזאת. קל וחומר שאינה יכולה לנקוב בתאריכים כאלה ואחרים שבהם מתקפה כזאת תצא לפועל. כשהושמד הכור העיראקי הדבר נודע לאחר מעשה. כך היה גם במתקפה על הכור הסורי. כיוון שכך, רק מגלומנים חסרי תקנה, משיחים ספוגי אמונה ואידיוטים גמורים יכולים להצהיר הצהרות לוחמניות מן הסוג שאנו עדים לו בתקופה האחרונה.
ומשום כך, סביר יותר להניח שכל הדיבורים הללו על איראן נועדו להשיג שתי מטרות. האחת, להגביר את הלחץ על טהראן, והשנייה, לשמש תרגיל הסחה מבית מדרשו של "מקבל ההחלטות", שנועד להרדים זירה אחרת קרובה יותר. כלומר המטרה המסתתרת מאחורי דיבורים כאלה היא להגיע ל"מלחמת פשרה" אחרת.
מלחמת הפשרה הבאה איננה מלחמת איראן הראשונה אלא מלחמת לבנון השלישית. מצד אחד, השיח המלחמתי סביב הנושא האיראני נועד להשיג ערובות מוצקות מארה"ב לכך שהיא תטפל בגרעין האיראני. מן הצד האחר, מטרתו לגרום לה לתת אור ירוק לישראל לטפל בחיזבאללה.
לכן, לא למזרח צריכות העיניים להיות נישאות אלא לצפון. שכן רק אידיוט מבחינה אסטרטגית ירוץ להסתבך במהלך מלחמתי בקנה מידה גדול כזה נגד מטרות שנמצאות הרחק במזרח. הדבר יצריך העסקה סביב השעון של כל חיל האוויר הישראלי, בעוד העורף האזרחי חשוף לפני שליחי אותה מדינה, המחזיקים בארסנל של עשרות אלפי טילים ורקטות.
התנאים לטיפול בחיזבאללה בשלים מתמיד. קריסת המשטר הסורי מקרבת את הרגע. העילה למתקפה כזאת בלבנון מוכנה ומזומנה; בשבועות האחרונים דובר רבות על זליגת נשק כימי סורי לכל מיני גורמים בשטח, כעל קו אדום.
כאשר יבוא רגע הקריסה של המשטר הסורי, הנתמך על ידי חיזבאללה ונסראללה כשליחים נאמנים של האייתוללה, כל מכה שהארגון השיעי בלבנון יקבל מישראל תתקבל ודאי בצהלה על ידי סונים רבים, הן סורים והן אחרים. ייתכן אף שסורים רבים ירקדו על מה שנותר מגגות חומס ודרעא, ואולי אף יחלקו בקלאווה, מתוך שמחה לאידם של אלה ששיתפו פעולה עם משטר הבעת הרצחני שהפגיז והרס את עריהם, שחט את זקניהם, אנס את נשותיהם והרג ללא רחם את ילדיהם.
מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.
*
פורסם: דעות-הארץ, 20 באוגוסט 2012
***
0 ת ג ו ב ו ת:
הוסף רשומת תגובה