גמדי אוסלו

הסכמי אוסלו היו בסך הכל תרמית, אחיזת עיניים: ממשלת ישראל חיפשה דרך להמשיך את הכיבוש וסברה שהרגעת השטח, שתסס באינתיפאדה הראשונה, תועיל לכך; ההנהגה הפלסטינית חיפשה דרך לזכות שוב בלגיטימיות...

סלמאן מצאלחה || גמדי אוסלו

ב-1993 הוענק פרס נובל לשלום לשני מנהיגים אפריקאים, נלסון מנדלה ופרדריק דה קלרק. הפרס הוענק להם על כך שהביאו לסיומו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בדרכי שלום. שני המנהיגים האלה היו ודאי ראויים לפרס היוקרתי הזה. כעבור שנה, ב-1994, וכנראה מכוח האינרציה בוועדה האמונה על מחלקת "השלום" חילקו את הפרס בין שלושה מנהיגים מזרח תיכוניים: יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, בשל ההסכמים שנושאים את שמה של העיר אוסלו.

הימין הפונדמנטליסטי הישראלי הכניס לשיח הציבורי את המונח "פושעי אוסלו", והדביק אותו למנהיגים ישראלים שניסו, כביכול, לקדם תהליך שלום ישראלי פלסטיני. גם נואם הכיכרות בנימין נתניהו היה שם כשהתנהל מסע השיסוי נגד "פושעי אוסלו". אני נזכר ב"פושעי אוסלו" מאחר שהזדמן לי השבוע לשהות במלון "גראנד הוטל" בטבורה של בירת נורווגיה, ונודע לי שהוא משמש אכסניה לחתני פרס נובל לשלום, המחולק בעיר זו דווקא.

כדאי להזכיר כי הסכמי אוסלו שנחתמו בין אש"ף לממשלת ישראל באו אל אוויר העולם לא בשל רצון אמיתי וכנה של המנהיגים האלה בשלום. שתי ההנהגות של שני העמים המסוכסכים חיפשו, כל אחת בדרכה, דרך מילוט מהפלונטר שנקלעו אליו לאחר כמה עשורים של חוסר הכרה הדדי. הסכמי אוסלו היו בסך הכל תרמית, אחיזת עיניים: ממשלת ישראל חיפשה דרך להמשיך את הכיבוש וסברה שהרגעת השטח, שתסס באינתיפאדה הראשונה, תועיל לכך; ההנהגה הפלסטינית חיפשה דרך לזכות שוב בלגיטימיות, אחרי התבוסה הפוליטית שנחלה בשל חיבוק התמיכה שהעניק ערפאת לסדאם חוסיין.

נתניהו, שנאם תחת כל עץ רענן נגד פושעי אוסלו, הגיע בפעם השנייה לראשות הממשלה. בהיותו תלמיד של יצחק שמיר, ממשיך נתניהו לעשות את חוסר המעש קרדום לחפור בו. לא מזמן הוא אף חזר על המנטרה של מורו ורבו על "אותו הים ואותם הערבים", אבל מתברר שהמצב הוא הפוך: הים הוא אותו הים, ממשלת ישראל היא אותה ממשלה ומה שהיה הוא מה שהווה.

חתן נובל לשלום, שמעון פרס, שהיה אחראי על הכשרת ההתנחלויות בשנות ה-70, ממשיך כעבור שנים רבות להכשיר את כל השרצים של הימין הישראלי. לא אחת הוא משמש כמעין חלון ראווה נוצץ לממשלת ישראל על שלל חבריה, שלא התכוונו מעולם לקדם כל תהליך של שלום.

סאגת אוסלו לא תמה. לפני כמה שנים, כאשר ברק אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית, ובטרם עשה דבר כלשהו למען המטרה שלשמה נועד הפרס, מיהרו בוועדה להעניק לו את פרס נובל לשלום. הנימוקים היו בין השאר - חיזוק שיתוף הפעולה בין העמים. והנה, כעבור ארבע שנים ובמבט לאחור, גם הפרס הזה שהוענק לאובמה נראה במלוא גיחוכו.

עוד ידה של ועדת הפרס נטויה, ועל כך אפשר לומר: עוד חתני פרס נובל לשלום כאלה ואבדנו. בהשוואה לנלסון מנדלה נראים חתני הפרס מהמזרח התיכון כחבורה של גמדים. אשר על כן, הגיע הזמן לדבר על פושעי אוסלו האמיתיים. אלה הם דווקא חברי ועדת הפרס, אשר נושאים את חלום השלום לשווא ורומסים ברגל גסה את עקרונות הפרס בהעניקם אותו לאנשים שאינם ראויים לו כלל וכלל.

אוסלו

*
פורסם: דעות-הארץ, 10 בספטמבר 2012

***
For English, press here