ויויאן אדן || אביב: מצרים בטלוויזיה

ויויאן אדן || אביב: מצרים בטלוויזיה

אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת מִצְרַיִם בַּטֵֶּלֵֶוִיזְיָה

מֶרְחַק מְדִינָה אַחַת מִכָּאן.

מִחוּץ לַמָּסָךְ, בִּרְחוֹבוֹת צְדָדִיִים

מֵעֵבֶר לְחַלּוֹנוֹת מוּגָפִים וּדְלָתוֹת

אֲנָשִׁים רַבִּים מְחַכִּים.

הַטֵֶּלֵֶוִיזְיָה מַצִּיגָה אֱמֶת וְשֶׁקֶר.
רוֹאִים בַּתְּמוּנוֹת שֶׁצֻּלְּמוּ מִגָּבוֹהַ:
קָדְקֳדֵי הָאֲנָשִׁים נִרְאִים זֵהִים
כְּמוֹ עֲדָשִׁים לְמִיּוּן עַל גַּבֵּי צַלָּחוֹת.
הֵיכָן בַּעֲלִי, אָבִי, בְּנִי?
נָשִׂים וּנְעָרוֹת מְחַכּוֹת.

אָמִינָה פּוֹתַחַת אֶת סֵפֶר הַמָּתֵמָטִיקָה, אֲבָל חוֹלֶמֶת.
הִיא תִּכְתֹּב רוֹמָן עַל הַיָּמִים הָאֵלֶּה.
יִהְיֶה בּוֹ אִישׁ חֲדָשׁוֹת גָּבוֹהַּ, בְּלוֹנְדִּינִי,
בְּרִיטִי, צָרְפָתִי אוּלַי דֶּנִי.
הַגִּבּוֹרָה, אָמִינָה, תַּצִּיל אוֹתוֹ.
הִיא כַּמּוּבָן תִּהְיֶה לְאִשְׁתּוֹ.
נְעָרוֹת צְעִירוֹת חוֹלְמוֹת וּמְחַכּוֹת.

עַלִי בֵּן חָמֵשׁ. אָבִיו אוֹמֵר: לֹא,
אַתָּה לֹא יָכֹל לָבוֹא אִתִּי לַכִּכָּר.
עַלִי מְעַקֵּם אֶת הָאַף: אֲבָל אֲנִי גָּדוֹל. אֲנִי אֶקַּח מַקֵּל.
אַבָּא מִתְעַקֵּשׁ: יְלָדִים גְּדוֹלִים נִשְׁאָרִים בַּבַּיִת.
אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל אִמְּךָ וַאֲחוֹתְךָ.
עַלִי חוֹשֵׁב: כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן שֵׁשׁ
גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַהְפֵּכוֹת.
יְלָדִים גְּדוֹלִים שׂוֹנְאִים לְחַכּוֹת.

בַּמִּטְבָּח בּוּשְׁרָה מְכִינָה אֶת הַתֵּה.
בֵּן – מִי הוּא? –
מְטַפֵּס עַל טַנְק וּמְחַיֵּךְ בְּתוֹדָה
לְאָחִיו שֶׁל מִישֶׁהוּ,
הַחַיָּל שֶׁנָּתַן לוֹ יָד.
מִי פָּקַד?
אֵיפֹה עָמַד?
אֲנָשִׁים זוֹרְמִים בְּמוֹרָד הָרְחוֹבוֹת.
אֲנַחְנוּ עוֹד צוֹפִים וּמְחַכִּים.

*
מאנגלית: לאור שטרנברג

פורסם: גליון כתובת מס' 6.
***
For English, press here