מלחמת גוג ודמגוג

סלמאן מצאלחה

מלחמת גוג ודמגוג

הנה תסריט: בבחירות לנשיאות ארה"ב נבחר אוונגליסט אדוק. בבסיס האידיאולגיה שלו עומדת הופעתו המחודשת של ה"משיח", ועל כן הוא מקדיש את כל מאמציו לדחיקת הקץ ולזירוז בואו. נשמע לכם דמיוני? לא בדיוק. רונלד רייגן וג'ורג' בוש לא היו רחוקים מתפישה כזאת.

לא צריך להרחיק מעבר לים כדי לראות איך תהליכים כאלה מתרחשים לנגד עינינו. נשיא כזה, אמנם בזעיר אנפין, כבר נבחר על ידי האייתוללות, והתסריט כבר התממש באזורנו. נשיא איראן הוא מאותם "אוונגליסטים", רק שהפעם הוא מוסלמי שיעי.

משפט אחד מהנאום שנשא אחמדינג'אד בדרום לבנון לא זכה להתייחסות הראויה. הוא חוזר על המשפט הזה בכל מיני הזדמנויות, וטמונה בו כל תפישת עולמו הדתית והפוליטית. אחמדינג'אד דאג להזכיר בבינת ג'בל כי "המהדי" - הוא האימאם הנעלם והמקבילה השיעית למשיח - עתיד להופיע במהרה בימינו ולהביא צדק. הוא אף ציין כי בבוא המהדי, יתלווה אליו המשיח כתומך וחסיד שלו. בדומה לזרמים ביהדות ובנצרות, הופעת המהדי היא אבן יסוד גם בזרם השיעי השולט באיראן.

אולם לאחר שפונים לבחון את הספרות השיעית הקשורה להופעת המהדי, מגלים פן מאוד מעניין ומאוד מפתיע. מן הספרות הזאת מתברר, כי לכשיופיע המהדי מחדש וייצא לדרכו מעיראק, עתידים להצטרף אליו 27 אנשים מבני עמו של משה (בערבית: קוום מוסא), כלומר יהודים. בין המצטרפים למסעו של המהדי יש גם שמות כמו יהושע בן נון ושלמה. יתרה מזו, המהדי עתיד להתפלל ולשאת את "השם המפורש" של אלוהים בשפה העברית דווקא: "כאשר יקרא האימאם לתפילה, הוא יישא תפילה לאללה בשמו העברי", כך אנו למדים מן המסורת שאותה מצטט אל-נועמאני, מלומד שיעי מן המאה העשירית.

ככלל, המעמד הרם של האימאם הנעלם בספרות השיעית מושווה למעמדו של יהושע, והשלטון והמשפט שיונהגו על ידיו יהיו "כשלטונם ומשפטם של דוד ושלמה", כפי שנכתב במסורת שמוסר מלומד אחר מן המאה העשירית, אל-כולייני שמו. כנראה שאנשי נטורי קרתא שביקרו באיראן ונפגשו עם אחמדינג'אד מודעים לחלק מן המסורות האלו.

מובן שמסורות כאלו ואחרות משמשות את המוסלמים הסונים לניגוח השיעים. לא אחת מטיחים הסונים בשיעים כי המהדי שלהם הוא לא אחר מאשר "המשיח היהודי", שמתפלל ונושא את שמו של אללה בעברית. מנגד, מלומדים שיעים מציינים זאת כמעלה לזכותו, כמי ש"יודע שפות".

על כל פנים, המתח הקיים בימינו בין העולם הערבי לבין איראן הוא מתח עתיק יומין. הדים של המתח הזה נשמעים במסורות השיעיות. כשיופיע המהדי בבוא היום, על פי המסורות השיעית, הרי שגורלם של הערבים לא יהיה מזהיר, וזאת בלשון המעטה: "כאשר יופיע המהדי, רק החרב תדבר עם הערבים ועם קורייש (שבטו של מוחמד)", כפי שמוסר המלומד אל-נועמאני. ובמסורת אחרת נאמר, כי המהדי "ישחט אותם כמו שהקצב שוחט כבשה".

תמיד אפשר למצוא דברים כאלה ואחרים, חלקם משעשעים יותר וחלקם משעשעים פחות, בכל דת, בכל זמן ובכל מקום. אך באזור שבו מיתוסים דתיים הם לחם חוקו של המון נבער וממשלה נבחרת, הרי שאמונות משיחיות מן הסוג הזה עלולות להיות מסוכנות ביותר. שכן, תמיד יימצאו אי אלו חסידים שוטים, מכל העדות והדתות, שירצו לדחוק את הקץ בכל האמצעים שעומדים לרשותם. קל וחומר אם יהיו אלה, אם כאן ואם שם, מנהיגים שיש להם גישה לכל מיני כפתורים מסוכנים.
*

פורסם: מאמרים ודעות- הארץ, ב- 22 באוקטובר 2010
***
For English, press here
____________________

נפלאותיה של הליגה הערבית

סלמאן מצאלחה

נפלאותיה של הליגה הערבית

הליגה הערבית, המאגדת 22 מדינות ערב, דנה בימים אלה בהמשך המשא ומתן בין הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל.

המוסד הזה הוא מוסד חסר חשיבות שמשמש תפאורת רקע קיטשית לכינוסי פסגה ערביים. מעולם לא היו לו שיניים ודומה כי מוסד זה, שייולד בניתוח קיסרי על-ידי המערב, גם מעולם לא הצמיח שיני בינה.

על-מנת לעמוד על טיבה של הליגה הערבית, די בביקור קצר באתר הרשמי שלה באינטרנט. לו היה מדובר אך ורק ברמה הלשונית הירודה שמשתווה לרמתם של תלמידים טעוני טיפוח, הייתי עובר על כך לסדר היום. הדברים נשמעים הזויים דוקא מבחינת התכנים שהאתר מתהדר בהם. ובעידן של "העתק-הדבק", הם מופצים באתרים ערביים שונים בלי שאיש יטרח לקרוא, לערוך או לתקן.

ובכן, מתברר כי במסדרונות הליגה "הערבית" לא קוראים ולא כותבים ערבית במקור כלל וכלל. הם קוראים שפות אחרות שמהן מתרגמים את המידע על העולם הערבי ועל ההיסטוריה הערבית. אף את החומרים על מוסד הליגה הערבית עצמו הם מתרגמים ממקורות לא ערביים.

די בבחינת הניסוחים הלשוניים כדי ללמוד על טיבם. אף את החומרים המתייחסים לרקע ההיסטורי התרבותי של העולם הערבי לא כתובים בערבית במקור אלא מתרגמים משפות אחרות. על ראשית האסלאם, למשל, אנו קוראים: "הנביא מוחמד הופיע במאה השביעית נושא את בשורת האסלאם, ובמהרה הפיצו חסידיו של מוחמד שנהו אחריו את האמונה המוסלמית מערבה ומזרחה". רק מי שאינו ערבי ואינו מוסלמי כותב בניסוחים כאלה על מוחמד, נביא האסלאם הערבי.

גם החומר על הגיאוגרפיה והטופוגרפיה של העולם הערבי איננו ערבי. המונח "מדבר הסהרה", למשל, משמש בשפות האירופאיות, כמו גם בשפה העברית, לציון שמו של המדבר שבצפון יבשת אפריקה. כידוע, ה"סהרה" הוא מונח ערבי במקור, "צחרא", שמשמעותו מדבר. וכך, "מדבר הסהרה" הופך להיות באתר הליגה הערבית "מדבר המדבר", בעוד שמו הערבי הוא “אל-צחרא אל-כוברא”, המדבר הכביר, הגדול.

אך, לשיא הגיחוך מגיעים כאשר מגלים כי בליגה ה"ערבית" מתרגמים ומפרסמים חומרים על עצמם ממקורות עבריים ומן השפה העברית דוקא. לא ייאמן, אבל הדבר חקוק שחור על גבי מסך והדבר יסופר כאן גם יסופר. הנה ציטוט מן האתר: “הערבים חיים בשטחים נרחבים... ולמרות שהם חברים בעשרים ואחת ערים שונות, רואים הערבים את עצמם אומה אחת.”

מהיכן לקחו בליגה הערבית את המידע המספר על כך שהם חברים ב-21 ערים שונות? ומה עם כל שאר הערים, העיירות, הכפרים, שלא לומר השבטים הנודדים?

התשובה מאוד פשוטה. החומר מתורגם מן השפה העברית דוקא, וההסבר לכך מאוד פשוט: כיוון שהמקור העברי לא מכיר בפלסטין כמדינה הוא אינו מונה אותה עם שאר המדינות, וכך הגענו למספר 21 במקום 22, שהוא המניין הרשמי. אך עדיין נשאלת השאלה, מדוע הערבים חברים ב-21 ערים דוקא? ובכן, זה נובע מן התופעה הלשונית המכונה באנגלית “חברים כוזבים”. כלומר, שני ביטויים משתי שפות שונות שנשמעים אותו הדבר, אך המשמעות שלהם שונה לגמרי בשתי השפות. הביטוי העברי "מדינה" הפיל אותם בפח. שכן, הוא קיים גם בערבית, רק שהוראתו בערבית היא עיר, לא מדינה. כך עבר לו המונח העברי "מדינה" מתועתק לערבית, במקום להשתמש במונח הערבי "דולה", המקביל ל"מדינה" בעברית.

זהו, על קצה המזלג, פרצופה האמיתי של הליגה הערבית ועל כך כתבתי לא אחת בשפה הערבית בעבר. אולם, כאמור בליגה הערבית לא קוראים ערבית, אלא עברית דוקא.
***
לפני מספר שנים כתבתי ופירסמתי על כך ברבים ובשפה הבערבית, אך שום דבר לא השתנה.
*
קישור לקוראי ערבית, לחץ כאן.

עוזי אורנן: המהפכה הציונית מתה


עוזי אורנן: "על פי התיקון לחוק השבות 1970, אם יהודי, לכאורה בן 'הלאום היהודי', מקבל עליו דת אחרת – בזה הוא מוציא עצמו מכלל ה'לאום היהודי'. שהרי כך נאמר בחוק: 'יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה ואיננו בן דת אחרת'".


עוזי אורנן

המהפכה הציונית מתה

פרופ' שלמה אבינרי טוען במאמרו מיום שישי 13.8.10, כי המהפכה הציונית הפכה את העדה הדתית היהודית ל"עם", כלומר לאום אשר "יש לו זכות להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". אכן המהפכה הציונית החלה במרידה בדת היהודית מתוך כוונה להפוך את הנמנים עם בני העדה ללאום נורמלי המרוכז בטריטוריה אחת. האמנם הצליחה מרידה זו? לכאורה כן, ושיאה היה בהכרזת העצמאות של ישראל. הקהילה היהודית שבארץ ישראל הקימה מסגרת מדינית עצמאית, אבל כדרך כל מדינה דמוקרטית מסגרת מדינית זו כללה לא רק יהודים, אלא כללה כל אדם הנמצא בתחום שלטונה, בין שהוא משתייך לדת היהודית בין שאינו יהודי. כך, כמו בכל מדינה בימינו, הוקם גם אצלנו לאום-מדינה, הכולל את כל האזרחים בלי הבדל דת ומוצא. על פי שם המדינה זהו הלאום הישראלי.

עם זאת, בארצות שונות בעולם קיים מאות שנים ציבור המכונה "עם יהודי". בני העם היהודי הגרים בצרפת נחשבים ומעוניינים להיחשב לבני הלאום הצרפתי, והיהודים בארצות הברית הם בשר מבשר האומה האמריקנית. ציבור יהודי רחב זה כלל לא עבר את המהפכה הציונית, והוא עד היום עדה דתית. האם ציבור היהודים בישראל גם הוא חלק מן העדה הדתית היהודית, שכאמור קיימת עד היום בעולם?
פרופ' אבינרי סבור שעל יסוד המהפכה הציונית העם היהודי "יש לו זכות להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". האמנם "העם היהודי" נהפך ללאום?

כנגד הטענה הזאת יש להזכיר חוק מרכזי בישראל האומר את ההפך. על פי התיקון לחוק השבות 1970, אם יהודי, לכאורה בן "הלאום היהודי", מקבל עליו דת אחרת – בזה הוא מוציא עצמו מכלל הלאום היהודי. שהרי כך נאמר בחוק: "יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה ואיננו בן דת אחרת". בחוק זה הוגדר אפוא העם היהודי לא כלאום, אלא כעדה דתית. חבריה עשויים להיות בני לאומים שונים, להיות מפוזרים בעולם דרך קבע, ואין הם חלק מ"לאום". בכל מדינות העולם אין סתירה בין השתייכות ללאום והשתייכות לעדה דתית. היהודים בכל ארצות מגוריהם יעידו על כך. כך יכול היה להיות גם בישראל, אבל הטענה שהמהפכה הציונית הפכה את העדה היהודית ללאום יהודי פשוט איננה נכונה. המהפכה הזאת גוועה בשקט, ועל מצבתה מתנוסס חוק השבות. הדגלים הציוניים אמנם מוסיפים להתנופף ברוח, אבל הספינה שטה בכיוון ההפוך.
***
ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"
שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"
אלכסנדר יעקובסון: "מה יש בו בשם"
אורי אבנרי, "פטריות רעילות"
לב גרינברג, "תיקון יהודי דמוקרטי"
ב. מיכאל, "עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית"
_________________


 

האתר הושק באוקטובר 2008