אלכסנדר יעקובסון: מה יש בו בשם

אלכסנדר יעקובסון: "מצאלחה קובל על כך שבמציאות הישראלית משמש לעתים הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" תירוץ לאפליה והדרה של המיעוט הערבי. ברור שהוא משמש...", בתגובה על "מסעדה יהודית ודמוקרטית" במדור מאמרים ודעות - הארץ, 19 באוגוסט 2010:

אלכסנדר יעקובסון

מה יש בו בשם

בוויכוח האינסופי על "המדינה היהודית והדמוקרטית" אין לצפות, בשלב מתקדם זה, לחידושים גדולים. איך יכולה מדינה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית? ישאל, כצפוי, השואל (למשל, סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית", "הארץ" 9.8). איך יכול דמוקרט לשלול את זכותו של העם היהודי למדינה? יענה, כצפוי, המשיב.

ואולי הבעיה אינה בזכות למדינה אלא בניסוח, "מדינה יהודית", המזמין פרשנויות אנטי-דמוקרטיות? אולי עדיף למצוא מונח אחר המבטא את אותו עיקרון? אבל הרי "מדינה יהודית" הוא ניסוח כשר למהדרין מבחינת הלגיטימיות הבינלאומית, יותר מכל ניסוח אחר: החלטת החלוקה של האו"ם היא שקבעה, ב-1947, שיש לחלק את הארץ ל"מדינה יהודית" ו"מדינה ערבית", כדי לתת עצמאות לשני העמים החיים בה. ההחלטה גם דרשה משתי המדינות, היהודית והערבית, לכונן משטר דמוקרטי ולהבטיח את זכויות המיעוטים. אז איך אפשר לטעון שמדינה יהודית "בהגדרה" אינה יכולה להיות דמוקרטית? עובדה שאפשר.

מצאלחה קובל על כך שבמציאות הישראלית משמש לעתים הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" תירוץ לאפליה והדרה של המיעוט הערבי. ברור שהוא משמש. השאלה היא אם ויתור על הביטוי יקשה במשהו על האפליה. זוהי אשליה גמורה. נניח שמחקנו את הביטוי "מדינה יהודית". מה יעשה אז אותו מסעדן שמצאלחה חושד בו היום שהוא עלול להכריז על המסעדה שלו כ"יהודית ודמוקרטית" (כדי להצדיק הדרה של לקוחות ערביים)? הוא יכריז, ללא קושי, על המסעדה כ"ישראלית", המיועדת לישראלים אמיתים, לאלה המשתייכים לעם ישראל. מי ימנע ממנו לפרש כך את המונח "ישראלי"?

היום, כאשר "המדינה היהודית" מעוגנת בלקסיקון הרשמי, חסידי האפליה האתנית והכפייה הדתית שמחים כמובן לעשות בו שימוש לצורכיהם. אולם לא תהיה להם שום בעיה לעשות אותו שימוש בדיוק גם במושגים "ישראל", "ישראלי" ואף "לאום ישראלי", במידת הצורך. השם "ישראל" יכול לשאת בקלות את כל המשמעויות הלגיטימיות של הביטוי "מדינה יהודית", וגם את כל הפרשנויות הפסולות שלו.

אז אולי שורש הרע הוא בשם "ישראל" עצמו? אולי נמצא למדינה שם ניטרלי יותר - שווייץ על הירקון, למשל? אולי. בינתיים כדאי לראות מה קורה בשווייץ המקורית. על דגלה של מדינה זו מתנוסס כידוע סימן הצלב, אולם אזרחיה אינם מסתפקים בכך. באחרונה הם הלכו לקלפי, בסדר מופתי כדרכם, והצביעו ברוב מאסיבי בעד חוק האוסר לבנות צריחי מסגדים בארצם היפה. כך הם שומרים על האופי השווייצי של מדינתם. השם "קונפדרציה שווייצית" ניתן גם ניתן לפרשנות כזאת - עובדה. טועה מי שחושב שמדובר בהלכי רוח שווייציים בלבד: לפי שורה של סקרים, הסיבה לכך שלא התקבלו חוקים דומים בארצות מערב אירופיות אחרות היא שבארצות אלה קשה יותר ליזום משאלי עם. לפי אותם סקרים עשרות אחוזים מהאירופים היו רוצים לאסור גם בניית מסגדים, לא רק צריחים.

אנו רחוקים מלהיות שווייץ - אותה דמוקרטיה ותיקה, מבוססת, משגשגת ושלווה בלב אירופה. בוודאי, יש כאן לא מעט בעלי דעות קדומות, וסתם גזענים - מסעדנים ולא-מסעדנים. אבל אם נשווה את המצב שבו נמצאת שווייץ למצב שבו נמצאת מדינת ישראל, נראה שאין לנו בכלל מה להתבייש במסעדן הישראלי המצוי.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 19 באוגוסט 2010

***

For English, press here

***

ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"

שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"