יום שני, 23 באוגוסט 2010

ב. מיכאל: עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית

ב. מיכאל

עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית

פרופסור שלמה אבינרי (הארץ 13.8.10) מתפלמס עם סלמאן מצאלחה שהלעיג על הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" והשווה אותו לביטוי "מדינה מוסלמית ודמוקרטית" (הארץ, 9.8.10).

אבינרי מחליט ללמוד מן העקיצה הזאת כאילו שולל מצאלחה את קיומו של עם יהודי ואת זכותו להגדרה עצמית, ויוצא בשצף-קצף להגנת העם, המדינה, והביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית".

אך אבינרי עושה לעצמו חיים קלים. בעיקביות נוחה ושימושית הוא מתעלם מעובדה אחת מכרעת ומהותית: מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הסמכות הבלעדית לקבוע מי משתייך לעמָהּ, מופקדת בידיהם של כוהני איזושהי ישות מִיתִית טרנסצנדנטלית, שאינה מרבה להשתתף בשיח הציבורי, וגם אינה כפופה לשום בן-תמותה (זולת משרתיה...).

אבינרי גם מבקש להשוות בין העם היהודי בישראל לבין עמים אחרים בתבל. לדידו, "מדינה יהודית" כמוה כמדינה פלסטינית, מדינה הולנדית, מדינה פולנית, מדינה אנגלית. מדינה-מדינה ועמה. אך להשוואה הזאת אין שחר. לא קאדי קובע מיהו פלסטיני. לא הארכיבישוף מקנטרברי קובע מיהו אנגלי. לא קרדינל בוורשה קובע מיהו פולני ולא האייטולות באיראן קובעים מיהו פרסי. רק כאן, רק בישראל בוטלו כל המבחנים המקובלים להשתייכות אתנית ולאומית. לא תרבות, לא שפה, לא מקום לידה, לא רקע היסטורי, לא שותפות גורל... כל אלה לא קובעים. רק חותמת הלבלרים הקלריקליים קובעת האם אדם שייך לעם וללאום, אם לאו.

התוצאה היא פאראדוכס די מגוחך: במקום שמדינת-ישראל תממש את זכותם של יהודים להגדרה עצמית, היא הפכה למקום היחיד בתבל השולל מהם את הזכות להגדיר את עצמם. בכל שאר העולם רשאי אדם להגדיר עצמו כיהודי, וקהילות יהודיות יכולות לאוספו לחיקן בכל דרך הנראית להן. שום חוק לא מונע זאת מהן. רק בישראל הוצאה הזכות הזאת אל מחוץ לחוק.

והפאראדוכס עוד מעצים והולך כאשר מבינים כי בעוד העם היהודי בכל רחבי העולם הוא אכן עָם לכל דבר ועניין, דווקא בישראל הוא שב ונעשה לקהילה דתית בלבד. כת שהגדרתה מסורה לחלוטין בידי כלי-קודש ותעודות הכשרות שלהם.

אפשר לומר שזהו כשלונה הנורא ביותר של מה שאבינרי מכנה "המהפכה הציונית". היא התכוונה להפוך עם ללאום, וסופה שהפכה חלק מן העם לקהילה דתית.

ולכן, כל עוד לא התעשתה מדינת ישראל ועקרה מן הידיים הקלריקליות את הסמכות הבלעדית לקבוע מי משתייך לאותו עָם שאת זכותו להגדרה עצמית היא מתיימרת לממש – צודק סלמאן מצאלחה: "מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא ביטוי מגוחך בדיוק כמו "מדינה מוסלמית ודמוקרטית".

ואם ההשוואה הזאת מעליבה את פרופסור אבינרי, הוא יכול להרהר בהשוואה הבאה: "מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא ביטוי הגיוני ורב-תוכן בערך כמו "עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית".


ירושלים, 15.8.2010

*
ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"
שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"

אלכסנדר יעקובסון: "מה יש בו בשם"
אורי אבנרי, "פטריות רעילות"

לב גרינברג, "תיקון יהודי דמוקרטי"
______________________________


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

תגובה 1:

  1. במסגרת המדינה ה"יהודית דמוקרטית" הנני בוחן את מעמדי כיהודי אתאיסט.

    ככל שהפוליטיקאים היהודים הלוחשים באזנו של ה"רב" כדורי דברי תמיכה בשבח השלטון הקלריקלי, ככל שפוליטקאים אלה מעניקים עוצמה פוליטית לנציגי האלוהות הממוסדת בכל הנוגע להגדרת לאומיות - כך הנני חש עצמי פחות ופחות כחבר ב"אומה ההסטורית" בעל העבר המפואר, ההווה השנוי במחלוקת, והעתיד העגום.

    השבמחק

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים