יום שישי, 27 באוגוסט 2010

יהודית? דמוקרטית?

יהודית? דמוקרטית?
(מכתבים)
"מדינה שחורה ודמוקרטית?"; "צרפתית לעומת יהודית"; "עדה יהודית, לא לאום"; "מתכון לאתנוקרטיה"; "מדינה ערבית זה בסדר?", וכו'... כותרות מכתבים למערכת "הארץ" בתגובה על הדיון בשאלה "מדינה יהודית ודמוקרטית"...


ראובן מירן: מדינה שחורה ודמוקרטית?

בתגובה על "מסעדה יהודית ודמוקרטית" מאת סלמאן מצאלחה ועל "והמדינה, היא נאמנה?" מאת ניב גורדון ("הארץ", 8.8)

שני המאמרים המעולים מתכתבים ביניהם ומשקפים, למרבה הצער, את המציאות בישראל.

המשך הגדרתה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" ודחיית הגדרתה כמדינה דמוקרטית ינציחו את הסכסוך הפנימי הקיים בין אזרחיה, יהודים וערבים.

אילו היה נלסון מנדלה מגדיר את דרום-אפריקה העתידית כ"מדינה שחורה ודמוקרטית" היה האפרטהייד נמשך, או שהיה מסתיים במרחץ דמים. אבל מנדלה, בנאומו בבית המשפט שלושים שנה לפני שנבחר לנשיאות ארצו, הצהיר שהוא לוחם נגד שליטת הלבנים בשחורים ונגד שליטת השחורים בלבנים, ובעד "חזון החברה החופשית והדמוקרטית שהכל חיים בה בהרמוניה ובשוויון הזדמנויות".

ואצלנו, זה עשרות שנים, עצם המחשבה שמדינה יכולה להיות דמוקרטית בלי להיות מדינת כל אזרחיה מצביעה על פרדוקס הרה אסון.

מדינה המאמינה שהיא יכולה להיות דמוקרטית בלי שתהיה שייכת לכל אזרחיה ונאמנה להם במידה שווה - סופה שתפנה את מקומה לדיקטטורה או שתתפורר.

בנימינה

פורסם ב - 10/08/10

*****

מרים אורן: צרפתית לעומת יהודית

בתגובה על מכתב למערכת "מהות האנטי ציונות" ("הארץ", 12.8)

אורי הייטנר הגיב על מאמר של סלמאן מצאלחה, ואמר ש"כל טענתו היתה מאבדת כל ערך אילו מוקד ההשוואה היה ?מדינה צרפתית ודמוקרטית' או ?מדינה בריטית ודמוקרטית'. איש אינו טוען שיש סתירה בין צרפתיות ודמוקרטיה".

אלא ש"צרפתית ודמוקרטית" אינה דומה כלל ל"יהודית ודמוקרטית". כי כדי להיות צרפתי אדם אינו מוכרח להמיר את דתו, ואילו כדי להיות יהודי עליו להמיר את דתו לדת היהודית. ערבי יכול להיות צרפתי ולהישאר מוסלמי.

אם רוצים להשוות משהו ל"צרפתית ודמוקרטית" - יש להשוות ל"ישראלית ודמוקרטית", וזה דווקא בסדר.

קרית טבעון

פורסם ב - 16/08/10
*****



עוזי אורנן: עדה יהודית, לא לאום

בתגובה על "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 13.8)

פרופ' שלמה אבינרי טוען במאמרו, כי המהפכה הציונית הפכה את העדה הדתית היהודית ל"עם". כמו בכל מדינה בימינו, הוקם גם אצלנו לאום-מדינה, הכולל את כל האזרחים בלי הבדל דת ומוצא. על פי שם המדינה זהו הלאום הישראלי.

עם זאת, בארצות שונות בעולם קיים מאות שנים ציבור המכונה "עם יהודי". ציבור יהודי רחב זה כלל לא עבר את המהפכה הציונית, והוא עד היום עדה דתית. האם ציבור היהודים בישראל גם הוא חלק מן העדה הדתית היהודית, שכאמור קיימת עד היום בעולם?

פרופ' אבינרי סבור שעל יסוד המהפכה הציונית, העם היהודי "יש לו זכות להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". קל לראות ש"העם היהודי" לא נהפך ללאום.

בכל מדינות העולם אין סתירה בין השתייכות ללאום והשתייכות לעדה דתית. היהודים בכל ארצות מגוריהם יעידו על כך. אבל הטענה שהמהפכה הציונית הפכה את העדה היהודית ללאום יהודי איננה נכונה.

נופית

פורסם ב - 17/08/10

*

יוסף זעירא:

מדינת ישראל עם הקמתה המשיכה לדחוק את רגליהם של ערביי ישראל ולנשלם, אך הפעם בסמכות ממלכתית. זה נעשה בדרכים שונות ומגוונות, כמו מתן תפקידים בתחום הקרקעות לגופים יהודיים ולא מדינתיים, כמו קק"ל והסוכנות היהודית, על ידי מדיניות מפלה של פקידי הממשלה, ובעיקר על ידי הפעלת שיקולי ביטחון, שקשה להתמודד עמם בשל החשאיות המוטלת עליהם.

מאז הקמתה השתמשה ישראל במנגנוני המדינה כדי להמשיך ללחוץ ולהדיר את המיעוט הערבי בישראל מאדמותיו, ממרכזי המגורים וממסלולי ההצלחה הכלכלית. למדיניות אפליה זו נוספת בשנים האחרונות הגדרת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". הגדרה זו נועדה להעניק לגיטימציה לאותה מדיניות אפליה ונישול.

כל העיסוק במושג "המדינה היהודית והדמוקרטית" לא מתמקד בתרבות היהודית, או בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, כפי שמנסה לטעון פרופ' שלמה אבינרי, אלא אך ורק בהסדרת היחסים בין עם הרוב לעם המיעוט, לטובת עם הרוב, כדי שייקל עליו להמשיך להפלות לרעה את עם המיעוט ואף לעשות זאת במסגרת חוקית, או חוקתית. וזה אמור להיות פסול בעיני כל אדם הגון, על אחת כמה וכמה אם הוא דמוקרט.


ירושלים

פורסם ב - 17/08/10

*****


פרופ' אורן יפתחאל: מתכון לאתנוקרטיה

בתגובה על "מה יש בו בשם" מאת אלכס יעקובסון ("הארץ", 19.8)

אלכס יעקובסון טוען, כי אין הבדל בין הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, או כישראלית דמוקרטית, כי אפליית מיעוטים אפשרית בשני המקרים.

בנסותו להגן על המבנה המשטרי הבעייתי של יהודית ודמוקרטית הוא מתעלם מהבדל קריטי בגיאוגרפיה המשפטית של שני המושגים. ישראל היא טריטוריה חוקית, והגדרת המשטר כישראלי מאפשרת ליצור אזרחות שווה לכל. זכות ההגדרה העצמית המדינתית, המעוגנת בחוק הבינלאומי, היא טריטוריאלית וקשורה ביכולתו של עם ליצור מערכת שלטונית על פי רוחו בטריטוריה נתונה, ובה בלבד.

המשטר נהפך לדמוקרטי, כאשר יש אפשרות לכל תושביו להיכלל בקבלת כל הזכויות והכוח. מדינה ישראלית יכולה, אם כן, באופן תיאורטי, להכיל את כל תושביה כשווים, כי כל המקבלים אזרחות ישראלית יהיו ישראלים, בין שהם יהודים, ערבים או עולים מרוסיה.

אך יהדות, בניגוד לישראליות, אינה טריטוריאלית, אלא אתנית או דתית. מכאן שהיא אינה יכולה להיות הבסיס להגדרה עצמית מדינתית לפי החוק הבינלאומי ואינה יכולה להיות תשתית לדמוקרטיה מלאה, אלא לאתנוקרטיה.

יעקובסון מביא את דוגמת שווייץ, אבל הרי שם כל אזרחי הטריטוריה הם שווייצים, בין שהם גרמנים, צרפתים או מוסלמים. כל זאת מפני שזהות-העל של המדינה היא שווייצית-טריטוריאלית, ולא אתנית או דתית.

בניגוד לטענותיו, כמו ששווייץ היא שווייצית כך ישראל היא ישראלית, ולא יהודית. לכן הנוסחה של ישראלית ודמוקרטית אפשרית בצורה מלאה, בעוד שהנוסחה יהודית ודמוקרטית תמיד תוביל לגלישה למשטר אתנוקרטי, ותמשיך לגרום לסכסוכים אתניים ולאי יציבות מסוכנת.

באר שבע

פורסם ב - 24/08/10
*****

פרופ' חיים אבני: ארץ-ישראל מעוגנת בתודעה

בתגובה על "תיקון יהודי דמוקרטי" מאת לב גרינברג ("הארץ", 23.8)

"בניסיון להפוך את העם היהודי לעם ככל העמים, הציונות חתרה לאחד אותו באמצעות שפה אחת ולרכזו בטריטוריה אחת", כותב לב גרינברג. "במקום לבחור באחת משפות היום-יום שדיברו היהודים, נבחרה שפת הקודש, העברית", הוא מוסיף.

אבל גרינברג מתעלם מהעובדה שהעברית היתה שפת התרבות הכתובה והנלמדת, שאיחדה את העם היהודי בכל תפוצותיו, בטרם היות הציונות וגם לאחר היווצרותה. הוא מתעלם מכך שהעברית היא שפת תרבותו של העם היהודי.

"גם ביחס לטריטוריה - חילונים גמורים חשבו אמנם שאפשר ליישב את היהודים באוגנדה או בארגנטינה", ממשיך גרינברג, "אבל כוח המשיכה של ארץ-ישראל הכריע".

חילונים גמורים אלה היו גם בורים גמורים לגבי הטריטוריות שעליהן הם התווכחו, וחוששני שגרינברג, המזכיר היום טיעון זה ללא הסתייגות, אינו שונה מהם. אוגנדה וכל יתר הטריטוריות הרבות שהועלו בראשית המאה ה-20 כיעד להקמת מדינה יהודית, היו שטחים בשליטת המעצמות הקולוניאליות. דעתה של האוכלוסייה המקומית שישבה בשטחים אלה לא הובאה בחשבון.

אילו אכן היינו מגיעים אליהם, לא היתה לנו אז זכות קיום כלשהי בהם. זכות כזאת בוודאי לא היתה לנו היום, בעידן הדה-קולוניזציה.

בארגנטינה, רפובליקה עצמאית, ראה רק אדם אחד - הברון מוריס דה הירש - יעד להקמת "מעין מדינה יהודית" ואף זאת ברגע היסטורי מסוים וקצר. אילו ידעו מנהיגי ארגנטינה באותו רגע היסטורי שבכך מהרהר הברון אדיר הכוח שהקים בארצם את מפעל ההתיישבות היהודית הגדול והיחיד בגולה - גורלה של יהדות ארגנטינה היה שונה לחלוטין. לעומת זאת היתה ארץ-ישראל - ועודנה - מעוגנת בתודעתם של היהודים ושל העמים הנוצריים, כצור מחצבתו של העם היהודי. לכן יכלה הציונות לטעון לזכויותינו בארץ ולזכות בהכרה בינלאומית בטענה זו.

כל זה לא בא לפגוע במעמדו של סלמן מצאלחה כאזרח שווה זכויות מלאות במדינה היהודית והדמוקרטית. ערביי ישראל ובני עמם שמעבר לגבול המיועד בין מדינת ישראל לפלסטין, אינם פטורים מחובה של הכרה והבנה של "האחרות" שלנו. רק הכרה הדדית זו תוכל להוות בסיס לדו-קיום בשלום.

ירושלים

פורסם ב - 27/08/10
*****

משה אזר: מדינה ערבית זה בסדר?

בתגובה על "תיקון יהודי דמוקרטי" מאת לב גרינברג ("הארץ", 23.8)

לב גרינברג טוען, ש"אם המדינה מוגדרת לפי דת היא לא יכולה להתייחס בצורה שווה לכל אזרחיה", ולכן צדק סלמאן מצאלחה כשטען שלא תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית.

ואולם, ישראל לא הוגדרה מעולם על פי הדת היהודית. במגילת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". השם "מדינה יהודית" מקביל ל"מדינה ערבית" שבהחלטת החלוקה של האו"ם (החלטה 181 מ-1947), והקבלה זו מקרבת את המדינה היהודית דווקא למדינת לאום ומרחיקה אותה ממדינת דת.

אבל לא זה העיקר, כי בין כך ובין כך לא קיימת הגדרה משפטית או פוליטית, המגדירה את ישראל כמדינה דתית (מדינת הלכה). קיימים רק חוקים דתיים, שהמדינה (החילונית) אימצה לעצמה. אם יש אפליה נגד מי שאינם יהודים היא אינה נובעת מ"העובדה המצערת כי הפרויקט של חילון העם היהודי נכשל", אלא מאפליית האחר, זה שאינו משתייך לעם היהודי, או לדת היהודית, או לקבוצה האתנית היהודית.

חילון העם היהודי אינו מביא מניה וביה לדמוקרטיה, הוא רק תנאי הכרחי אך לא מספיק. לכן במקום לצאת נגד עצם האפשרות שתיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית, על גרינברג לקרוא להפרדת הדת מהמדינה, ואזי פירושו של המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" יהיה: מדינה יהודית חילונית ודמוקרטית.

אם מרבית היהודים החילונים אזרחי ישראל מגדירים את עצמם כיהודים, גם המדינה היהודית החילונית רשאית להגדיר את עצמה כמדינה יהודית. וזאת למעשה היתה כוונת מחברי הכרזת העצמאות: הקמת מדינה יהודית חילונית (ודמוקרטית) בארץ ישראל.

חיפה

פורסם ב - 29/08/10

***

ד"ר שלמה אריאל: בין הרב יוסף לחומסקי

בהמשך לוויכוח על זהות היהודים כלאום או כקהילה דתית, ועל זכותם למדינת לאום משלהם, מן הראוי לזכור שמגילת העצמאות היא מסמך חילוני, המבסס את זכות העם היהודי להקים מדינת לאום בארץ ישראל על נימוקים היסטוריים ולא דתיים.

הדת היהודית מהווה חלק, חלק בלבד, מן המורשת התרבותית-הלאומית של העם היהודי והיא עצמה דת-לאום, שהמיתוסים, הסמלים והטקסים המרכזיים שלה מתייחסים אל היהודים כאל אומה וגם אל הקשר שלהם אל ארץ ישראל.

הזיקה ביני, אתיאיסט גמור, לבין יהודי יוצא אתיופיה, חברי היהודי המנהל אורח חיים בודהיסטי, הרב עובדיה יוסף ופרופ' נועם חומסקי, יהודי אמריקאי בן למורה לעברית - אינה זיקה דתית אלא זיקה הנובעת מהיותנו שותפים לאותה מורשת תרבותית-לאומית.


רמת גן

פורסם ב - 29/08/10

***

________
ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"
שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"

אלכסנדר יעקובסון: "מה יש בו בשם"
אורי אבנרי, "פטריות רעילות"

לב גרינברג, "תיקון יהודי דמוקרטי"
ב. מיכאל, "עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית"
***


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים