רבין נרצח כישראלי

סלמאן מצאלחה || רבין נרצח כישראלי

השנים חולפות, גם השם חולף והזיכרון מתעמעם. לא מעצמו מתעמעם הזיכרון. יש מי שדואג לכך. שבע עשרה שנים חלפו מאז אותה שבת, ארבעה בנובמבר, בכיכר שנשאה את שמם של מלכי ישראל.


ההלם שהכה בארץ ידע להצמיח רק נרות, שום דבר מעבר לכך. מרוב חיפוש אחר שלום בית יהודי בעקבות הירצחו של יצחק רבין לא ראו יותר את הרוצח, לא את שולחיו ולא את הנרצח. הכל הסתפקו בהנצחתו באותה כיכר ובקריאת רחוב פה ובניין שם על שמו.

עכשיו, אחרי הטקסים הממלכתיים, הנאומים הממלכתיים והאזכרה הממלכתית, אפשר לשוב ולקרוא לרצח בשמו. שכן, גם לקביעת יום הזיכרון הממלכתי בי"ב בחשון, לפי הלוח היהודי-העברי, יש חלק נכבד בעמעום משמעות הרצח.

צריך לשוב ולהזכיר למי שמנסה לשכוח ולמי שמתאמץ להשכיח, כי רבין נרצח בארבעה בנובמבר. הוא לא נרצח בי"ב בחשון. במלים אחרות, ראש ממשלת ישראל נרצח כישראלי. הוא לא נרצח כיהודי. רק הרוצח, כמו גם שולחיו האידיאולוגיים שנותרו מאחורי הקלעים, פעלו כיהודים והתנהלו על פי צווי הזמן היהודי.

בחברה המתנהלת על פי קודים שבטיים אין ערך ליחיד, גם אם הוא ראש ממשלת השבט. ערכו של הפרט נמדד על פי יכולתו לאמץ את הקודים השבטיים הנוקשים ולהתנהל על פיהם. כל חריגה מקודים אלה עלולה להביא לתגובה קיצונית מצד אלה שרואים בעצמם נושאי דגלו ושומרי כבודו של השבט.

החטא הציוני הקדמון היה עם הקמת המדינה. קברניטי הציונות, מימין ומשמאל, לא השכילו להפריד בין הדת היהודית לבין המדינה היהודית. כעבור שני עשורים פרצה מלחמת ששת הימים, שקירבה את השבט היהודי אל מקומות טעונים בערכים דתיים ושבטיים.

בחלוף השנים הכיבוש הלך והעמיק, ההתנחלויות הלכו והתבססו והדמוגרפיה המשיכה לדהור. האינתיפאדה הראשונה יצרה שינוי בהשקפתו של רבין, רמטכ"ל הכיבוש ב-1967. באינתיפאדה הראשונה, כשר הביטחון, הוא עסק בשבירת ידיים ורגליים של פלסטינים מתקוממים.

רבין הבין, באיחור רב, כי המשך הכיבוש של עם אחר, שממשיך להתרבות ומעמיד בסכנה את קיומה של מדינה יהודית עם רוב יהודי, הוא פלונטר קשה להתרה. לכן פנה, גם אם בהיסוס, לדרך אוסלו.

כדי להגיע ליעד הישראלי-הציוני הוא חצה את הקווים האדומים שציירו נושאי הדגל של השבט היהודי. בהקמת ממשלתו הסתייע רבין ברוב הישראלי בכנסת, כלומר, נשען על מה שמכונה "מפלגות ערביות" כרוב חוסם. האקט הזה דמה להנפת סדין אדום מול השור המועד של הפונדמנטליזם היהודי ושל היות ישראל "מדינה יהודית".

משום כך הטיח בו הימין את הטענה הגזענית שאין לו "רוב יהודי" למימוש מדיניותו. רבין, בתגובה, התחיל להשמיע בפומבי, בערוץ הממלכתי, שיח אזרחי. הוא הטיח בימין מונחים כמו גזענות ואפרטהייד.

זקני השבט התכנסו והחלו להעלות מן העבר הרחוק מושגים כמו "דין מוסר", "דין רודף" ועוד כהנה וכהנה הלכות ודרכים לטיפול בבן שסרח. רק שאלה משנית אחת נותרה פתוחה - מי יבצע את פסק דינם.

היריות נורו על ידי מי שראה את כיכר מלכי ישראל ככיכר השבת, כיכר השבט. במלים אחרות, רבין נרצח כישראלי הנשען על רוב ישראלי. כלומר, מפני שחצה את הקווים האדומים של השבט היהודי. הוא נרצח על חילול כבוד המשפחה, כבוד השבט היהודי.

השיח שבמרכזו המושג "מדינה יהודית" הלך והעמיק בשנים האחרונות. דומה כי מבחינת הימין הישראלי, רצח רבין ממשיך להשתלם.
*
פורסם: דעות-הארץ, 4 בנובמבר 2012

For English, press here

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים