3 במרץ 2010

שיעור מורשת

סלמאן מצאלחה

שיעור מורשת

הנה שיעור באזרחות על מורשת ציונית שזכתה לעדנה באמצעות החלטת ממשלה.

"מיטב השיר כזבו", נאמר על אמנות השיר, וכוחה של אימרה זו יפה גם לנאמר במסמך המכונן של מדינת ישראל, הוא מגילת העצמאות. תשקוד, היא אמרה לי, תשקוד: "על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה". המגילה אף קוראת "לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל", לא ל"בני המיעוטים" החביבים על התקשורת הציונית, "ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

ואולם, מאז קמה לא קיימה המדינה את ההבטחה. היא המשיכה להתנהל כשלטון כיבוש ציוני על כל צעד ושעל. אמנם נכון, הממשל הצבאי הוסר ו"בני העם הערבי" נעים בדרך כלל בחופשיות במולדתם, ואף שולחים לכנסת נציגים, אך בזה מסתכם כל השוויון שנוסח והובטח.

הניכור בין ערבים ליהודים ניבט מכל עבר. הוא לא צמח אך ורק על רקע העימות הלאומי, אלא הוא תוצאה של מדיניות ממסדית, שהפקיעה את אדמות הערבים, הקימה יישובים ל"יהודים בלבד" ודחקה את האזרח הערבי אל יישובים הנתונים ב"מצור אתנו-ציוני" מכל עבר. משטרת ישראל, הזרוע האמונה על החוק והסדר הציבורי, היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך שהשלטון מתנהג כשלטון זר. היא מפקירה את היישובים הערביים לשלטונן של כנופיות פשע ומתערבת רק כשיש חשש לזליגת הפשע ליישובים יהודיים. הניכור הזה בולט לעין, בין השאר, בהיעדרותו של כיתוב בערבית על ניידות המשטרה. מהי תחושת האזרח הערבי כלפי משטרה שמופיעה ביישוב שלו בלי כיתוב בשפתו? האין זה מסמל יותר מכל את היותה מייצגת שלטון כיבוש, שלטון זר? שוו בנפשכם מה תהיה תחושת אזרח ביישוב יהודי, לו על ניידות המשטרה היה מופיע כיתוב רק בשפה זרה.

הניכור בולט גם בכל הקשור לשלטון המרכזי, שכן זוהי המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שחמישית מתושביה - המוכרזים, על הנייר לפחות, כשווי זכויות - לא זוכים לייצוג לא בממשלותיה ולא "במוסדותיה הזמניים והקבועים". וזאת עוד לפני שמתחילים לדבר על הקצאות תקציבים, תוכניות מתאר, בניין ערים ויישובים, חינוך, תרבות, תיעוש ועוד.

הניכור הלאומי מתבטא באפרטהייד המשתקף בכל המרחב התקשורתי. כל הצופה בתוכניות השיח בערוצי הטלוויזיה יבחין מיד באיזון הציוני הקדוש. האורחים באולפן תמיד מאוזנים; יש דתי ויש חילוני, יש מתנחל ויש איש שלום עכשיו. רק האזרח הערבי נעדר מכל שיח.

לו ניחנו חברי הכנסת הערבים בדמיון מפותח היו שולפים ממגילת העצמאות את המלים "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים", ומנסחים אותן כהצעת חוק. שכן, מה מותר פופוליסט ורשע יהודי מפופוליסט ורשע ערבי? הרי לא חסרים פופוליסטים ערבים, שיכולים להרגיש בבית עם פופוליסטים יהודים היושבים באולפנים או בוועדות שרים. אם ההצעה תתקבל, הרי שמקדמים בכך את עקרון השוויון. אם תידחה, הדבר יחשוף את השקר והכזב של נושאי שם המגילה לשווא.

***
המאמר התפרסם ב"הארץ", 3 במארס 2010

For English, press here




שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים