סלמאן מצאלחה
סלמאן מצאלחה || שלום בלי דת
הלאומנות היא מחלה שתקפה את האדם מאז שהתקבץ בשבטים, צבעים וגזעים. משהמציא לעצמו את המונותיאיזם מצבו הלך והחמיר.
לא קל לרפא את המחלה. אפשר רק להכילה בינתיים על ידי כך שמאפשרים לכל עם תחושה של "זקיפות קומה לאומית", עד שיגיע למסקנה המתבקשת, שגם בהיותו "עם זקוף" הוא בסך הכל עוד חיה חברתית, הזקוקה לחברת עמים אחרים.
השקיעה המתמדת בבוץ ה"דתי-היסטורי" בחיפוש אחר צידוקים לקיום, היא שמוציאה את שני העמים בארץ הזאת מדעתם ומשגרת אותם אל מחוץ לכוח הכבידה ההיסטורי. שם, בחלל החיצון של ההיסטוריה, יש חללים מסוג אחר - חללים בשר ודם.
בכל זאת, יש דרך לסיים את הסכסוך ב"ארץ המאובטחת" שידעה ימים ודמים רבים. העיקרון הראשון שצריך להנחות את ראשי השבטים, הקרויים עמים במקומותינו, בדרך לפתרון הוא הכנסת שני העמים בחזרה להיסטוריה. לשם כך זקוקים הן הפלסטינים והן הישראלים להנהגה אמיצה וישרה, שכוונותיה טובות, ולא כזאת כפי שיש לנו היום, שכל עיסוקה קריצות וגלגולי עיניים.
כדי לממש את החזון יש לפרק את המוקשים של אמונה דתית, קשרים רגשיים לאתרים ומקומות ותחושה של זכות היסטורית עליהם. לשם כך צריך לדחוק את הדת על כל צורותיה וצרותיה אל מחוץ למשוואת הפתרון הפוליטי.
יש לקבוע את הקו הירוק כגבול בין שתי המדינות, ולהכריז שזהו הקו של קץ התביעות הפוליטיות של מדינת ישראל מחד, ומדינת פלסטין מאידך. קץ תביעות כזה, אין משמעו שאין ליהודים כפרטים קשר רוחני לחלקי הארץ שיהיו במדינת פלסטין, ושאין לפלסטינים כפרטים קשר רגשי לחבלי הארץ שיהיו במדינת ישראל. יהודי שיעדיף להישאר מעבר לקו הגבול, בשטחי מדינת פלסטין, יהיה פלסטיני לכל דבר. פלסטיני בישראל יהיה ישראלי לכל דבר. פלסטין תהיה מדינה ערבית, לא מוסלמית, וישראל מדינה עברית, לא יהודית. שתי השפות, הערבית והעברית, יהיו שפות רשמיות בשתי המדינות, על כל המשתמע מכך - לא במסגרת "הכר את האויב" ולא רק כאקט של רצון טוב, אלא מתוך הבנה ששתיהן חשובות להכרת הארץ, להבנתה ולאהבתה.
כל המשתעשעים בחלומות על פתרונות של ועדות פיוס ומדינה אחת נוסח דרום אפריקה, לוקים בחוסר הבנה מוחלט של ההבדל בין שני המקרים. גם השחורים וגם הלבנים בדרום אפריקה הם ברובם נוצרים, ויכולים להתכנס ולהתפייס בצל קורתה של האמונה המשותפת. לנו אין כנסייה שתכיל גם יהודים וגם ערבים. משום כך, הפיוס בארץ הזאת יכול להתממש אך ורק מחוץ למקומות התפילה. יש לזכור כי דתות בכלל, ודתות מונותיאיסטיות בפרט, אינן נוטות להתפייסות, פן יאבדו את הבסיס לקיומן.
הכתובת חקוקה על הקיר. המשך הכיבוש והדשדוש בבוץ הדתי-ההיסטורי מטביע את שני השבטים בדם. אין הוא מוביל לפתרון דרום אפריקאי אלא למצב בלקאני, אם לא גרוע מכך.
***
המאמר התפרסם: מאמרים ודעות - הארץ, 31 במארס 2010
0 ת ג ו ב ו ת:
הוסף רשומת תגובה