הטרגדיה הבלתי גמורה

אין שמאל, לא בישראל ולא בפלסטין


שמאל אמיתי במדינה מעורבת ורב־לאומית חייב לחצות את הגבולות האתניים והלאומיים. לא כך הוא הדבר עם ה"שמאל" בישראל.

סלמאן מצאלחה


הטרגדיה הבלתי גמורה


הימין הישראלי, על כל גוניו, דוגל בשלטון יהודי בלעדי על כל שטחי ארץ ישראל. לפלסטינים החיים במרחב הזה הוא מבטיח תושבות — ארעית כמובן — וכל זאת בתנאי שיורידו את הראש, יקבלו את המעמד שהועידו להם ויתנהגו בהתאם.

הימין הפלסטיני, על כל גוניו, דוגל בשלטון ערבי־איסלאמי על כל שטחי פלסטין. ליהודים החיים במרחב הזה הוא מבטיח, במקרה הטוב, מעמד של בני חסות, וכל זאת בתנאי שיקבלו על עצמם את מעמדם הנחות כאנשי ד'ימה ויתנהגו בהתאם. במקרה הרע, הוא מבטיח לשלח אותם אל מעבר לים, לארצות "מוצאם".

ישנו גם "מרכז ישראלי", כך נהוג לכנות בשיח הישראלי בליל של תנועות ומפלגות, החל מנושאי הלפיד של יש עתיד, עבור בחוסים תחת כנפי כחלון בכולנו, וכלה ביושבי האוהלים של מחנה הצופים העונה לשם "המחנה הציוני", שהוקם בחופזה על ידי מפלגת העבודה בעיניים. זו האחרונה הביאה לשכונה בחור חדש, אבי גבאי, והפקידה בידיו את ניהול מחנה הצופים הציוני.

חיש מהר התברר, שמחנה זה, המתיימר להחליף את השלטון, הולך שבי אחרי משנתו של שר ביטחון וגנרל, שהורחק מן המחנה היריב, "הלאומי", בגלל סטייה — התעקשות לדבוק בעקרון "טוהר הנשק" — וכולם ביחד שבים ומצהירים, שלא יהיה עוד פינוי התנחלויות. הגדיל לעשות אותו גנרל, בוגי יעלון, כאשר הצהיר לאחרונה, שיש מקום לעוד מיליון או שני מיליון מתנחלים. וכך דומה, שכל מה שמכונה "מרכז" ישראלי נשרך אחרי בנימין נתניהו, שנשרך אחרי נפתלי בנט.

ויש גם "מרכז פלסטיני". הוא אוחז ברסן השלטון ברשות מאז שזו באה לעולם בניתוח קיסרי באוסלו. המרכז הפלסטיני נשרך אחרי שלטון קיסרי מבית מדרשו של יאסר ערפאת, שהביא עמו את כל השחיתות של העולם הערבי וזרע אותה בשדות פלסטין. שחיתות זו הנביטה צמחים פולשים, שהשתלטו על המרחב והרסו כל חלקה טובה. גם המרכז הפלסטיני השליט נשרך אחרי הימין הפופוליסטי מבית מדרשו של חמאס, ומתחרה על התואר מי "לאומי" יותר.

זה הזמן להודות, עם כל הצער בדבר, שידו של הימין בקרב הפלסטינים והישראלים גם יחד היא על העליונה. הימין הזה, הפלסטיני והישראלי, הנשען על מיתוסים דתיים, אין לו יכולת להתפשר. דתות בכלל, ומונותיאיסטיות בפרט, אינן מתפשרות, מכיוון שפשרה בדת משמעה איבוד עצמי. לכן, מי שמציב את הדת בקדמת הבמה הפוליטית מבטיח כי הסכסוך יימשך עד אין קץ, או עד קצו של צד אחד.

ישאל השואל: והיכן השמאל בכל זה? התשובה על כך קלה. דומה שאין חיה כזאת במרחב הישראלי־הפלסטיני. די בהתבוננות בתוך המרחב הישראלי פנימה, כדי להגיע למסקנה המצערת ששמאל אמיתי לא הצליח להכות שורשים עמוקים בחברה הישראלית.

שמאל אמיתי במדינה מעורבת ורב־לאומית חייב לחצות את הגבולות האתניים והלאומיים. לא כך הוא הדבר עם ה"שמאל" בישראל. שתי התנועות הישראליות, מרצ וחד"ש, המתיימרות לייצג תפישה שמאלית, אינן מצליחות לחצות את הגבולות האתניים. מרצ שבה ומדגישה את היותה מפלגה ציונית, וחד"ש מדגישה את הלאומיות הפלסטינית. שתי התנועות מתקשטות בערבי וביהודי בהתאמה. אך זהו רק קישוט ותו לא.

אם שתי "תנועות שמאל" אלו לא מצליחות לגשר על הפערים ביניהן ולהציג אלטרנטיבה שפויה לכלל האזרחים, אזי ברור ששני העמים המסוכסכים במרחב הזה נידונים לעוד ימים נוראיים.

וכך הגענו למצב שבו לאיש שמאל אמיתי אין כתובת פוליטית, לא בישראל ולא בפלסטין.
*
הארץ, 1 בנובמבר 2017

For English, press here
Print Friendly and PDF

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים