סלמאן מצאלחה
אין דמוקרטיה בישראל
בהכללה גסה, אפשר לומר שעל שלושה דברים עומדת הדמוקרטיה: על שלטון הרוב מקרב אזרחי המדינה באמצעות נציגים שנבחרים בבחירות חופשיות לתקופה קצובה, על כיבוד זכויות המיעוט ונציגיו ועל השוויון המוחלט בפני החוק של כלל האזרחים, ללא הבדל דת, גזע ומגדר. משלושת העקרונות האלה נגזר כל השאר.
כדי שמשטר כלשהו יוכל להכתיר את עצמו בתואר דמוקרטי, שלושת העקרונות חייבים להתקיים בכפיפה אחת. גריעה של אחד מהם שוללת בהכרח את התואר "דמוקרטי" מן המשטר.
אם נבחן את ההתנהלות הפוליטית הנהוגה בישראל מימים ימימה על פי האמור לעיל, נגיע למסקנה העגומה שבמדינה לא קיימת דמוקרטיה אמיתית. אמנם נכון שמאז הקמתה מקיימת ישראל את עקרון הבחירות החופשיות, החשאיות והדמוקרטיות. גם השלטון בישראל יכול להתחלף באמצעות ביטוי של רצון הבוחרים בקלפי. אבל עיקרון זה נשאר בודד והשניים האחרים מעולם לא התקיימו.
יש לחזור ולהדגיש שעצם המימוש של העיקרון הראשון, כלומר, קיומן של בחירות דמוקרטיות, אינו מזכה את המדינה בתואר דמוקרטיה אמיתית, מן הטעמים שיובאו להלן.
מכיוון שמיום הקמתה הגדירה ישראל את עצמה כמדינה יהודית, היא קיבעה בבטון יצוק, ואולי נכון יותר לומר בבטון מזוין, את הפן הדתי בלאומיותה. זהו החטא הקדמון של הציונות, שממנו היא לא מצליחה להשתחרר עד עצם היום הזה.
זה הזמן להציג את השאלות הקשות ולבקש עליהן תשובות מניחות את הדעת. אם ישראל אינה של ה"ישראלים", ללא הבדל דת, גזע ורקע אתני, מה אמור לחשוב אזרח המדינה שאינו נמנה עם מקבלי התורה מסיני? כיצד אמור אזרח ערבי היושב במולדתו, שבנסיבות היסטוריות קיבלה את השם "ישראל", להתייחס לאזרחות שנכפתה על אבותיו, או שזכה בה מעצם היוולדו בארצו?
אין זה מתקבל על הדעת שהלאומיות של המדינה, כל מדינה באשר היא, לא תכיל בתוכה את כל אזרחיה בלא יוצא מהכלל. ברגע שמדינה על כל מוסדותיה מתנהלת לאורה של הייררכיה לא שוויונית בין אזרחיה, ולא משנה מאיזו סיבה ועל איזה רקע, והיא גם מציבה אותם על סולם שאינו עונה על עקרון השוויון האזרחי, היא מאבדת את עצמה לדעת. בעשותה כך היא כורה לעצמה את הבור שלתוכו תיפול ומאבדת את הזכות להיקרא דמוקרטיה.
כל מיני פרופסורים למדעי המדינה יאוצו בוודאי להציג את הטענה שישראל יהודית, כמו שיוון קשורה בעבותות לכנסייה היוונית. אולי צריך להזכיר נשכחות לפרופסורים מהזן הציוני הזה. היווניות כישות, כשפה וכתרבות קיימת שנים הרבה לפני בואה לעולם של הכנסייה היוונית. לכן זוהי טענה מופרכת מהיסוד. היהדות, כידוע, לא נזקקה לישראל כדי להתקיים.
התהליך האנטי־אזרחי והאנטי־דמוקרטי שמתחולל בישראל בשנים האחרונות הגיע לשיאו עם חוק הלאום, שאושר על ידי הכנסת הקודמת. על הרקע הזה, אין זה פלא שאיש מן הטוענים לכתר השלטון בבחירות הקרובות אינו מעלה על דל שפתיו אפשרות לחבור לנציגי המיעוט הערבי בכנסת כדי להציג אלטרנטיבה אזרחית אמיתית לשלטון הקיים. גם נציגי המפלגות הערביות אינם מזכירים אפשרות של חבירה לאלטרנטיבה שלטונית כלשהי.
כפי שהדברים נראים לעיני כל, לאזרח ערבי אין שום תמריץ להצביע. כל הפוטנציאל שבהצבעתו מסתכם בהקמת ממשלת אחדות לאומית־יהודית, שהוא יישאר מודר מתהליך כינונה.
האם מדינה שנתח נכבד מאזרחיה לא הובא בחשבון מעולם ראויה לכינוי דמוקרטיה? הצחקתם אותי.
*
הארץ, 21.8.2019
***
For English, press here
קיומן של בחירות דמוקרטיות, אינו מזכה את המדינה בתואר דמוקרטיה אמיתית
סלמאן מצאלחה ||
למה שערבי יילך להצביע
בהכללה גסה, אפשר לומר שעל שלושה דברים עומדת הדמוקרטיה: על שלטון הרוב מקרב אזרחי המדינה באמצעות נציגים שנבחרים בבחירות חופשיות לתקופה קצובה, על כיבוד זכויות המיעוט ונציגיו ועל השוויון המוחלט בפני החוק של כלל האזרחים, ללא הבדל דת, גזע ומגדר. משלושת העקרונות האלה נגזר כל השאר.
כדי שמשטר כלשהו יוכל להכתיר את עצמו בתואר דמוקרטי, שלושת העקרונות חייבים להתקיים בכפיפה אחת. גריעה של אחד מהם שוללת בהכרח את התואר "דמוקרטי" מן המשטר.
אם נבחן את ההתנהלות הפוליטית הנהוגה בישראל מימים ימימה על פי האמור לעיל, נגיע למסקנה העגומה שבמדינה לא קיימת דמוקרטיה אמיתית. אמנם נכון שמאז הקמתה מקיימת ישראל את עקרון הבחירות החופשיות, החשאיות והדמוקרטיות. גם השלטון בישראל יכול להתחלף באמצעות ביטוי של רצון הבוחרים בקלפי. אבל עיקרון זה נשאר בודד והשניים האחרים מעולם לא התקיימו.
יש לחזור ולהדגיש שעצם המימוש של העיקרון הראשון, כלומר, קיומן של בחירות דמוקרטיות, אינו מזכה את המדינה בתואר דמוקרטיה אמיתית, מן הטעמים שיובאו להלן.
מכיוון שמיום הקמתה הגדירה ישראל את עצמה כמדינה יהודית, היא קיבעה בבטון יצוק, ואולי נכון יותר לומר בבטון מזוין, את הפן הדתי בלאומיותה. זהו החטא הקדמון של הציונות, שממנו היא לא מצליחה להשתחרר עד עצם היום הזה.
זה הזמן להציג את השאלות הקשות ולבקש עליהן תשובות מניחות את הדעת. אם ישראל אינה של ה"ישראלים", ללא הבדל דת, גזע ורקע אתני, מה אמור לחשוב אזרח המדינה שאינו נמנה עם מקבלי התורה מסיני? כיצד אמור אזרח ערבי היושב במולדתו, שבנסיבות היסטוריות קיבלה את השם "ישראל", להתייחס לאזרחות שנכפתה על אבותיו, או שזכה בה מעצם היוולדו בארצו?
אין זה מתקבל על הדעת שהלאומיות של המדינה, כל מדינה באשר היא, לא תכיל בתוכה את כל אזרחיה בלא יוצא מהכלל. ברגע שמדינה על כל מוסדותיה מתנהלת לאורה של הייררכיה לא שוויונית בין אזרחיה, ולא משנה מאיזו סיבה ועל איזה רקע, והיא גם מציבה אותם על סולם שאינו עונה על עקרון השוויון האזרחי, היא מאבדת את עצמה לדעת. בעשותה כך היא כורה לעצמה את הבור שלתוכו תיפול ומאבדת את הזכות להיקרא דמוקרטיה.
כל מיני פרופסורים למדעי המדינה יאוצו בוודאי להציג את הטענה שישראל יהודית, כמו שיוון קשורה בעבותות לכנסייה היוונית. אולי צריך להזכיר נשכחות לפרופסורים מהזן הציוני הזה. היווניות כישות, כשפה וכתרבות קיימת שנים הרבה לפני בואה לעולם של הכנסייה היוונית. לכן זוהי טענה מופרכת מהיסוד. היהדות, כידוע, לא נזקקה לישראל כדי להתקיים.
התהליך האנטי־אזרחי והאנטי־דמוקרטי שמתחולל בישראל בשנים האחרונות הגיע לשיאו עם חוק הלאום, שאושר על ידי הכנסת הקודמת. על הרקע הזה, אין זה פלא שאיש מן הטוענים לכתר השלטון בבחירות הקרובות אינו מעלה על דל שפתיו אפשרות לחבור לנציגי המיעוט הערבי בכנסת כדי להציג אלטרנטיבה אזרחית אמיתית לשלטון הקיים. גם נציגי המפלגות הערביות אינם מזכירים אפשרות של חבירה לאלטרנטיבה שלטונית כלשהי.
כפי שהדברים נראים לעיני כל, לאזרח ערבי אין שום תמריץ להצביע. כל הפוטנציאל שבהצבעתו מסתכם בהקמת ממשלת אחדות לאומית־יהודית, שהוא יישאר מודר מתהליך כינונה.
האם מדינה שנתח נכבד מאזרחיה לא הובא בחשבון מעולם ראויה לכינוי דמוקרטיה? הצחקתם אותי.
*
הארץ, 21.8.2019
***
For English, press here
0 ת ג ו ב ו ת:
הוסף רשומת תגובה