בניגוד לתפישה הרווחת, מתברר שהציבור הערבי משתוקק להיות שותף בקביעת סדר היום הפוליטי והחברתי במדינה.

שלט בחירות של בל״ד ורע״ם בכפר ריינה

סלמאן מצאלחה

ישראליזציה בקרב הציבור הערבי

שיעור ההצבעה הנמוך בקרב הערבים אינו תופעה חדשה. הוא פשוט בלט בבחירות האחרונות על רקע הסיכוי ליצירת גוש שיחסום את הימין. לא פיצול הרשימה המשותפת הוא הגורם לשיעור ההצבעה הנמוך אלא משהו אחר, עמוק יותר. הדבר קשור למידת ההשפעה של הקול הערבי על מהלך חיי האזרחים הערבים במדינה.

ומה אומרים הערבים עצמם בעניין זה? עד כמה יש התאמה בין עמדותיהם לעמדות נציגיהם בכנסת? תשובות מעניינות לשאלות אלה אפשר למצוא בסקר שהזמין האתר "שיחה מקומית" לפני הבחירות האחרונות ונערך בקרב אזרחים ערבים ויהודים. משום מה, אף שתוצאות הסקר שופכות אור על תהליכים מעניינים העוברים על החברה הערבית — הוא עבר מתחת לרדאר.

כדי להבין את המצב לאשורו יש לבחון את ההבדל בין התנהגות הבוחר הערבי בבחירות המקומיות לבין התנהגותו בבחירות לכנסת. בבחירות המקומיות האחרונות היה שיעור ההצבעה הכללי 60%, אבל 44 היישובים שבהם הוא היה הגבוה ביותר היו יישובים ערביים. שיעור ההצבעה בהם חצה את ה–80% והיו אף כאלה שבהם הצביעו יותר מ–90%.

בניגוד לתפישה הרווחת, מתברר שהציבור הערבי משתוקק להיות שותף בקביעת סדר היום הפוליטי והחברתי במדינה

כיצד ניתן להסביר את הפער העצום הזה בין הבחירות המקומיות לארציות?

התשובה נעוצה במידת ההשפעה שנודעת לקולו של הבוחר הערבי. ברשויות המקומיות יש לקול השבטי והעדתי השפעה רבה, ולעתים אף מכרעת, בכל התחומים הקשורים לאיוש תפקידים, לזכייה במכרזים ולכל מיני הטבות אחרות שהשלטון המקומי יכול לספק. לעומת זאת, בבחירות לכנסת ולשלטון המרכזי לקולו של הבוחר הערבי אין כל השפעה. שכן, כאשר ראשי המפלגות הערביות מודיעים מראש שהם לא יהיו חלק מאף קואליציה עתידית, הרי שבכך הם כורתים את הענף הפרלמנטרי שהם מבקשים לטפח ולשבת עליו.

בהעדר סיכוי לכך שקולו ישפיע על התנהלות השלטון המרכזי, הבוחר הערבי לא מוצא כל טעם בהשתתפות בבחירות. לכך יש להוסיף את העובדה שגם המפלגות הציוניות באופוזיציה פוסלות מראש השתתפות של המפלגות הערביות בקואליציה עתידית. כך מוצא עצמו הבוחר הערבי נבגד פעמיים על ידי המערכת הפוליטית, הן על ידי נציגיו הערבים והן על ידי מפלגות האופוזיציה.

בעניין זה חושף הסקר שהוזכר לעיל — שאי אפשר להתעלם מהרוח הכללית המנשבת ממנו, עם כל הזהירות שיש לנקוט ביחס לסקרים — פער עצום בין עמדות הציבור הערבי לעמדות המוצגות על ידי הח"כים הערבים. הסקר, שבחן, בין השאר, את עמדות הציבור הערבי בשאלות כמו יחסי יהודים־ערבים, שותפות אזרחית ופוליטית והכרה הדדית, מראה כי כמחצית מהאזרחים הערבים, 47%, ישקלו להצביע למפלגה יהודית אם זו תייצג את עמדותיהם. ואולם, הנתון הדרמטי ביותר קשור לשאלת ההגדרה העצמית של אזרחי ישראל הערבים. מתברר, כי בניגוד לעמדות המוצגות על ידי הח"כים הערבים, מתרחש בקרב הציבור הערבי תהליך עמוק של ישראליזציה. 46% מגדירים את עצמם כערבים ישראלים, 22% כערבים, 19% כפלסטינים ישראלים ורק 14% כפלסטינים נטו. כלומר, 65% מהנסקרים מוסיפים את המונח ישראלי להגדרתם העצמית.

זאת ועוד. בניגוד לעמדות ראשי המפלגות הערביות, מתברר שרוב גורף מקרב הציבור הערבי, 87%, מעוניין להיות מעורב במערכת הפוליטית וברשות המבצעת ותומך מאוד בהצטרפות הנציגים הערבים לממשלה.

אם כן, בניגוד לתפישה הרווחת, מתברר שהציבור הערבי משתוקק להיות שותף בקביעת סדר היום הפוליטי והחברתי במדינה. המכשול שעומד בדרכו הוא העדרן של הנהגות ומפלגות שעונות על שאיפותיו ונכונות להרים את הכפפה.
*
הארץ, 28.7.2019

***
For English, press here
For Arabic, press here