קבלת חזון זה היא הצעד הראשון שיוביל בסופו של דבר לסיום הסכסוך בין שני העמים.

סלמאן מצאלחה

מגילת השלום

כל חפצי החיים בארץ הזאת חייבים ליטול את המושכות לידיהם — מוקדם ככל האפשר. שאם לא כן, עתידה אדמת הארץ המסוכסכת הזאת לבלוע את יושביה אל קרביה.

התהליכים ההיסטוריים שעברו על הארץ ועל יושביה אינם מותירים מקום לשיח של חירשים, שאנו עדים לו משני עברי המתרס. שני עמי הארץ חייבים להפנים את עובדות החיים כפי שהתפתחו על האדמה הזאת לאורך השנים. המאבק על הארץ לא רק שעיצב את הקהילות כישויות נפרדות המסוכסכות ביניהן, אלא גם הפך לאחד המרכיבים המרכזיים המגדירים את הזהות הקולקטיבית של הקהילה, בדרך ליצירתו של עם מאופיין הנבדל מסביבתו.

ככל שהשלילה ההדדית של זכות העם השני הלכה והעמיקה, כך הלכה הקהילה והתעצבה כעם שעומד על זכויותיו ונלחם עליהן. הסכסוך הנמשך עשרות שנים הלך והחמיר, הלך ותבע עוד קורבנות. תחת נטיעת אילנות באדמת הארץ ניטעו בה מצבות זיכרון לאלה שלא הספיקו לחיות כדי להספיד אבות. נהפוך הוא, אבות ואמהות הם אלה אשר הספידו בנים. אין אולי בשירה מלים קולעות יותר לתיאור המצב הזה ממלות השיר "בארץ הזאת", של המשורר היפני יוסאנו טקאן: ״הַאֲנָשִים הַמְּבֻגָּרִים / כָּל כָּךְ חֲכָמִים / בָּאָרֶץ הַזֹּאת. / תָּמִיד, / אֵלֶּה הֵם הַצְּעִירִים / שֶמַּקְרִיבִים אֶת עַצְמָם״.

אשר על כן, שומה על הצעירים בקרב שני העמים לקום ולהציע מוצא אחר ממנהרת החושך, שלתוכה הוחדרו על ידי האבות המייסדים של שתי הקהילות.

על מנת לחסוך בסיתות מצבות לנופלים במלחמת השבטים הבלתי גמורה, יש להרגיע את הרוחות ולהפיג את החששות בקרב שני העמים. כדי להציג חזון שיש עמו תקווה דרוש אומץ. להלן הצעה לנוסח של מגילה, מגילת השלום בין שני העמים, שכל חפץ חיים בארץ הזאת צריך לאמץ:

בארץ ישראל־פלסטין קמו העם היהודי־הישראלי והעם הערבי־הפלסטיני. בה עוצבה דמותם התרבותית, הלאומית והמדינית. לאחר שהוגלו שני העמים מארצם בכוח הזרוע — היהודי בעת העתיקה והפלסטיני בעת החדשה — הם שמרו לה אמונים, ולא חדלו מלשאוף לשוב אליה ולחדש בה את חירותם החברתית והמדינית.

ב–29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האו"ם החלטה המחייבת הקמת שתי מדינות בארץ־ישראל־פלסטין — יהודית וערבית. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכותם של העם היהודי והעם הערבי להקים את מדינתם אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותם הטבעית להיות ככל עם ועם, עומדים ברשות עצמם במדינתם הריבונית, ולעצב בה את חייהם.

לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם היהודי־הישראלי והעם הערבי־הפלסטיני, נציגי שני העמים, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האו"ם אנו מכריזים בזאת על סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.

אנו קוראים לבני שני העמים לשמור על השלום וליטול את חלקם בבניין שתי המדינות על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ללא הבדל דת, גזע או מגדר ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיהן, הזמניים והקבועים. אנו קוראים לאומות המאוחדות ולקהילה הבינלאומית לתת יד לעם הפלסטיני בבניין מדינתו ולקבל את מדינת פלסטין לתוך משפחת העמים.

קבלת חזון זה היא הצעד הראשון שיוביל בסופו של דבר לסיום הסכסוך בין שני העמים. אחרת, רק דם, יזע ודמע מחכים ליושבי האדמה הזו בהמשך הדרך.

הארץ, 14.7.2019