פעם אחר פעם נחשפת האמת המרה במדינת ישראל. עד כמה שזה נשמע מוזר, זוהי מדינה המתנהלת בלי אף מפלגה ישראלית אחת.

סלמאן מצאלחה

האם אבדה תקוותנו?

האבן שזרק איימן עודה לביצה הרדודה של הבחירות הנוכחיות רק חשפה לעיני כל את המציאות הכאובה של הפוליטיקה הישראלית על שלל פגליה ומגזריה.

מה בסך-הכל אמר ראש הרשימה המשותפת? בתנאים מסויימים, הוא אמר בראיון עיתונאי, תהיה הרש״מ נכונה לנהל משא ומתן ואף להשתתף בקואליציה אלטרנטיבית לשלטון הימין הנוכחי. אבן קטנה אחת שנזרקה על-ידי פוליטקאי ערבי היה בכוחה להעלות את כל הצחנה שהתפשטה עם גלי האתר.

חיש מהר נזדעקו להם ראשי כחול-לבן השואפים להחליף את השלטון ופסלו מראש כל אפשרות לשיתוף פעולה עם הרש״מ. גם בבית הפוליטי של עודה, הן בחד״ש והן בשאר מרכיבי הרשימה, לא רוו נחת מהצהרתו ומיהרו לפרסם הודעות התנערות מדבריו.

וכך, פעם אחר פעם נחשפת האמת המרה במדינת ישראל. עד כמה שזה נשמע מוזר, זוהי מדינה המתנהלת בלי אף מפלגה ישראלית אחת. כל הרשימות הרצות לבחירות הן על טהרת השבטיות היהודית והערבית, הדתית והאתנית. אין ולו מפלגה ישראלית אחת.

כאשר ראשי כחול-לבן דוחים את ידו המושטת של ראש הרשימה המשותפת ומצהירים כי הקואליציה הטבעית שלהם היא עם הליכוד וליברמן הם חושפים את האמת המרה שלאורה מתנהלת הפוליטיקה הישראלית. זוהי פוליטיקה שכל המושכים בחוטיה בזירה הישראלית יונקים חלב-אם מועשר בשבטיות יהודית ותו לא.

ההצהרה של עודה רק חשפה את פרצופם האמיתי, ויש לומר המכוער, של אלה המתיימרים להחליף את השלטון הקיים. היא גם חשפה, בין היתר, את פרצופם המגוחך של הפוליטיקאים הערבים שמיהרו להתנער מדבריו. שכן, מצד אחד פוליטיקאים אלה נלחמים כדי להיבחר לכנסת ישראל שהיא הסמל הציוני המובהק ביותר ושמעל דוכנה הם נשבעים אמונים למדינת ישראל, אך מצד שני מסרבים להיות שותפים בקואליציה אלטרנטיבית או באיזשהו דבר הקשור לניהול מדינת ישראל לטובת כל אזרחיה.

משהו לא מסתדר בגישה זו של הפוליטיקאים הערבים. זוהי לא רק זכותם של האזרחים הערבים ונציגיהם אלא זוהי גם חובתם ליטול חלק בניהול הכללי של החיים במדינה לטובתם ולטובת כל אזרחיה. הם צריכים להיות שותפים בקבלת החלטות בכל תחומי החיים, ובראש וראשונה החתירה לסיום הכיבוש וכינון שלום בר-קיימא על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ישראלי ופלסטיני.

יש לומר כאן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: כל מפלגה שאינה שואפת להחליף את השלטון או להיות שותפה בקואליציה אלטנטיבית לשלטון הקיים אין לה זכות קיום פוליטית. מוטב לכל אלה הדוגלים בפוליטיקה מהסוג המוזר הזה לחפש להם עבודה אחרת בזירה אחרת.

מכל סקרי דעת הקהל שבודקים את הלכי הרוח בקרב האזרחים הערבים עולה כי רוב הנשאלים מבקשים להיות שותפים בכל תחומי החיים ורוצים שלקולם תהיה השפעה על קבלת ההחלטות במדינה.

אם המפלגות היהודיות פוסלות שיתוף פעולה אמיתי עם הנבחרים הערבים בכנסת ישראל יש לחשוף לעיני כל העולם את קיומו של האפרטהייד הפרלמנטרי המובנה הזה בהתנהלותה של ״המדינה היהודית״.

כפי שהדברים נראים עד עתה, כנראה שלא נהיה עדים לשינוי מהותי בפוליטיקה הישראלית בבחירות הקרובות. אולם אסור להתייאש. זה הזמן להתחיל לחשוב על העתיד, על האלטרנטיבה הישראלית היחידה שראויה להיות מוצעת לציבור האזרחים ההגונים.

אמנם אין בינתיים נסיון להציג דרך אחרת, אך עוד לא אבדה תקוותנו לחיות במדינה נורמאלית שכל האזרחים בה שווים.
*
הארץ, 9.9.2019

***
For English, press here

For Arabic, press here