עילגות לשונית בקרב ילדים ומתבגרים היא אם תרצו עוד גורם להתפשטות האלימות תחילה בבתי-הספר ובהמשך בחברה בכלל.

סלמאן מצאלחה

ישראל - תמונת מיצ״ב

שלום כיתה א׳. בשונה משנים קודמות שנת הלימודים נפתחה הפעם, לשם שינוי, כסדרה. אולם אליה וקוץ בה. שכן, מתברר כי ״התלמידים בישראל אינם שולטים מספיק בשפת אם״, כפי שבישרו לנו הכותרות באחרונה בעקבות פירסום ניתוני מבחני המיצ״ב לילדי ישראל בכתות ד׳ וח׳.

הניתונים אכן מצביעים על מצב קטסטרופלי במיוחד בבתי-הספר הערביים. שכן, קרוב לתשעים אחוזים מתלמידי כיתות ד׳ בתי-ספר אלה אינם שולטים בשפת־האם, לעומת ארבעים אחוזים מתלמידי כיתות ד׳ בבתי-ספר יהודיים. הפער בין שתי האוכלוסיות נשמר גם בהמשך בכיתות ח׳; שלושה רבעים מהתלמידים הערבים וחצי מהתלמידים היהודים אינן שולטים בשפת־האם. (הארץ)

במחקרים מן הסוג הזה הנערכים מדי פעם בשנים האחרונות וכמו תמיד יודעים החוקרים להצביע על הגורם לפער בין הישגי תלמידים יהודים וערבים, בין חרדים לבין תלמידי הממלכתי והממלכתי־דתי. הם מייחסים את ההבדלים בין הקבוצות האלה להבדלים ברקע חברתי־כלכלי שממנו באים התלמידים.

אמנם קשה להתכחש להשפעת הרקע החברתי־כלכלי על מצב החינוך ועל הישגי התלמידים בארץ. אבל בכל הקשור לחוסר שליטה בשפת־האם קיים גורם נוסף שחייבים להתייחס אליו בכובד ראש. הדבר בולט במיוחד בכל הקשור לשפה הערבית הסובלת ממחלה כרונית הנקראת דיגלוסיה. אני יכול לקרוא לה שכיזופרניה לשונית שכל ערבי סובל ממנה. שתי שפות בפי הערבי: ערבית דבורה בבית וברחוב וערבית תקנית ב״קרוא וכתוב״.  

מחלת דיגלוסיה זו הולכת ומדביקה את העברית בעשורים האחרונים, וזוהי אחת הסיבות להתדרדרות השליטה בשפת־האם בקרב תלמידי החינוך העברי כפי שעולה מהמבחנים האחרונים.

המצב הקטסטרופלי של החינוך בארץ הולך ונחשף לעיני כל כאשר מביאים בחשבון את ניתוני המבחנים במדעים ובמתמטיקה. מניתוני מבחן פיזה האחרון עולה כי רמת הידע של התלמידים בארץ בתחומים אלה, כולל הבנת הנקרא, היא מתחת לממוצע של התלמידים במדינות המפותחות. גם כאן ניכר הפער בין דוברי הערבית לדוברי העברית.

ניתוני המבחן האחרון של פיזה מראים שרמת הידע של תלמידי ישראל הערבים בתחומים אלה נמוכה אף ממדינות עולם שלישי רבות. ואם מביאים בחשבון שהתלמידים החרדים אינם לומדים תחומי המדע ולא משתתפים במבחנים אלה מתקבלת תמונה עגומה אף יותר של מצב החינוך של תלמידי ישראל ביחס לעולם המפותח. (הארץ)

במערכת החינוך בארץ דרושה מהפכה חוצה מגזרים. מהפכה כזו חייבת לעמוד על ליבה אחידה הכוללת 80% מחומרי הלימוד במדעים, מתמטיקה ושפות. את ה־20% הנותרים ניתן להשאיר להעדפות לוקאליות של רקעים חברתיים ותרבותיים.

במהפכה חינוכית כזו חייבים להציג תוכנית של חיזוק לימודי האנגלית שהיא השפה המקשרת בעולם של ימינו. חיזוק האנגלית יכול להתממש בד בבד עם חיזוק לימודי שפת־האם, עברית או ערבית, תוך כדי שימת דגש על הבנת הנקרא והבעה בכתב בשפת־האם. ליבה כזו חייבת להיות מונהגת בכל בתי־הספר ללא הבדל מגזרי. המדינה תתקצב אך ורק רק בתי־ספר המנהיגים את הליבה הזו.

ובכן, שפה איננה רק כלי תקשורת המגשר, מקרב ויוצר הבנה בין בין בני־אדם. שפה היא הכלי המרכזי שבאמצעותו לא רק שבני־אדם רואים ותופסים אלא גם יוצרים את העולם. הלא נאמר, כי בעשרה מאמרות נברא העולם בששת ימי המעשה שבראשית.

עילגות לשונית בקרב ילדים ומתבגרים היא אם תרצו עוד גורם להתפשטות האלימות תחילה בבתי-הספר ובהמשך בחברה בכלל. עדות לכך אפשר לראות במופעי העילגות הלשונית האלימה הנשפכת מפיהם של נבחרי ציבור מעל בימת הכנסת והזולגת במהמשך לרחובות וחוזר חלילה.

***