פטריוטים אבל מרחוק

חוק בחירות לעם הנבחר:
המניפולציה הפוליטית בולטת בהצעת החוק הזאת, ועל כן קמה לה התנגדות מצד מה שמכונה כאן "השמאל". ככלל, הדיבורים על שמאל וימין בארץ הם אחיזת עיניים, שכן לא קיים בארץ שמאל, לא יהודי ולא ערבי.

סלמאן מצאלחה || 

פטריוטים אבל מרחוק


הבחירות לכנסת בפתח וסוגיות הקשורות בהן מתחילות לרחף באוויר. לא רק פריימריס, סקרים ומפלגות חדשות צצות כפטריות חברתיות אחרי המחאה, אלא שאנו עדים גם לקידום חקיקה הקשורה לזכאות בהשתתפות בהצבעה.

באחרונה צצה יוזמה חדשה-ישנה שנויה במחלוקת. צבי האוזר, מזכיר הממשלה, פועל לקידום החוק המרחיב את זכות ההצבעה לישראלים השוהים בחו"ל. מספרם של אזרחים אלה מוערך בחצי מליון, ובמונחים אלקטורליים, כשני מנדטים מן הזן של זאב אלקין ויריב לוין (שניהם מהליכוד).

כצפוי, היוזמה מעוררת התנגדות משום שהיא מעלה חשד שיוזמיה מבקשים לקושש קולות בחו"ל בכדי לחסום כל אפשרות לשינוי השלטון. יוזמה זו דחפה קבוצה של אנשי רוח וקצינים לקרוא להפסיק את קידום החוק. בדבריהם הם מציינים כי החוק נועד לסייע למפלגות לגייס מצביעים בחו"ל, באמצעות שימוש בחוק השבות באופן שיאפשר מתן אזרחות מיידית ליהודים. "ההצבעה מחו"ל תעודד התאזרחות לצורך הצבעה", הם כתבו והוסיפו: "קבוצות יהודים מאורגנות מהגולה יקבעו משם את חיי הישראלים" (יהונתן ליס, "הארץ" 1.4).

המניפולציה הפוליטית בולטת בהצעת החוק הזאת, ועל כן קמה לה התנגדות מצד מה שמכונה כאן "השמאל". ככלל, הדיבורים על שמאל וימין בארץ הם אחיזת עיניים, שכן לא קיים בארץ שמאל, לא יהודי ולא ערבי. בצד היהודי, קשה להצביע על הבדל כלשהו בין בנימין נתניהו (ליכוד), שאול מופז (קדימה) ושלי יחימוביץ' (עבודה), בכל מה שקשור לפתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. גם בצד הערבי קשה להצביע על הבדלים בין הח"כים הערבים מוחמד ברכה (חד"ש), ג'מאל זחאלקה (בל"ד) ואחמד טיבי (תע"ל).

ייתכן כי בקרב המפלגות הציוניות ישנם אנשים שמתנגדים להתאזרחות לצורך הצבעה, אך כולם ממשיכים לדבוק בהתאזרחות לצורך הפקעה, בייחוד הפקעה של אדמות של אלה המכונים במילון הציוני, "לא-יהודים". כל ההבחנה בין שלל המפלגות הציוניות מצטמצמת, אם כן, להימצאותם של קומץ אנשי ימין שהם מעט ליברליים בעניינים אזרחיים זניחים, לבין רוב מוחלט של אנשי ימין לאומנים ופונדמטליסטים. לכן יש להודות ששמאל אמיתי - מדיני, חברתי ותרבותי - קיים רק בתיאוריה. על רקע המאבק הלאומי המתמשך בארץ לא יכול להתקיים שמאל אמיתי.

צריך דמיון פורה במיוחד כדי להיאבק בהזיות של הימין. אבל אם פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, צריך לספק לנבלים פטריוטיות צרופה ולערער את עולמם הרוחני. ספר החוקים הישראלי משווע לחוק חשוב אחר שעוד לא חוקק. אם בבחירות עסקינן, הרי שחוק הבחירות צריך לכלול סעיף מאוד "פטריוטי": לא תהיה זכות בחירה למי שנושא דרכון זר. זאת ועוד: כל מי שנושא דרכון זר לא יהיה רשאי לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות ולא יוכל לשרת בשום תפקיד בשירות המדינה.

על ידי קידום חוק כזה, אפשר לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: מחד, בוחרים אנשים שנאמנותם המוחלטת היא אך ורק לאזרחים כאן. ומאידך, חושפים לעיני כל את ערוותם של כל ה"פטריוטים", המפוקפקים והמנוולים גם יחד.
*
פורסם: דעות-הארץ, 9 באפריל 2012

***
For English, press here

------

בין הפטיש לשטן

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים.

סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן

ראשית, יש להודות - במה שקשור לאיראן בנימין נתניהו צודק. שכן, מאז כינון משטר האייתוללות לא מש איזכור ישראל מלשונם של מנהיגים איראנים. הכינוי "השטן הקטן", כסמל לרשע, מודבק לה בכל הזדמנות. וכשמונח טעון כזה יוצא מפיהם של מנהיגים שעולמם הרוחני כלוא בתוך כלוב משיחי, הרי שבהכרח הוא דורש נקיטת מהלכים אקטיביים מצדם בהתמודדות עם ה"שטן", אף על פי שהוא קטן. אולם, הצדק של נתניהו בעניין איראן מסתיים כאן.

בהיותה "אופיום" להמונים נבערים, תמיד שימשה הדת כלי בידי פוליטיקאים מניפולטיביים למען השגת מטרות ארציות. המונח "רשע" שימש ב-1982 כלי בידי הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, כאשר כינה את בריה"מ "אימפריית הרשע". לאחר קריסת הקומוניזם הועתק המונח והודבק על מצחם של אחרים בדמות "ציר הרשע". המונח "מסע צלב" שימש כלי בידי נשיא אמריקאי אחר כתגובה נוצרית הולמת על "מסע הסהר" הטרוריסטי ב-11 בספטמבר 2001.

כל אידיאולוגיה הטוענת לאמת מוחלטת ולטוב מוחלט זקוקה לאויב אידיאולוגי כבד-משקל מנגד, כדי לפרוח. האיסלאם צמח במדבר הערבי על תשתית יהודית-נוצרית, והוא שקוע כולו בפולמוס תיאולוגי מול היהודים והנוצרים. האיסלאם במהותו הוא שילוב של מונותיאיזם יהודי ומיסיונריות נוצרית. ואם תיטול ממנו את ההתייחסויות ליהודים ולנוצרים לא יישאר ממנו מאומה. השיח האיסלאמי העכשווי מוצא בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבילה לעימות המוסלמי הבראשיתי עם "אהל אל-כתאב" (עם הספר), שהוא ביטוי המכיל יהודים ונוצרים על פי התפישה המוסלמית.

באשר לאיראן, אין זה מקרה שהדוקטרינה השיעית קנתה לה אחיזה בקרב העמים הפרסים. השיעה, מראשיתה, היתה פלטפורמה פנים-איסלאמית ששימשה לקידום מטרות לאומיות איראניות מול הערבים שכבשו את פרס ואילצו את תושביה להמיר את דתם. לא פלא, אם כן, שמחמוד אחמדינג'אד ומנהיגים איראנים אחרים מדגישים בנאומיהם את המונח "מילת איראן", כלומר: האומה האיראנית.

עדות לעומק האיבה ההיסטורית בין הפרסים לערבים אפשר למצוא בספרות האסכטולוגית השיעית. באחת המסורות המתייחסת להופעת ה"מהדי", המשיח השיעי, נאמר: "אוי לעריצי ערב מן העונש שקרב". שכן, עם הופעתו מחדש הוא יתחיל בטיפול בערבים דווקא: "כאשר יופיע ה'מהדי' לא יהיה בינו לבין הערבים וקורייש (שבטו של מוחמד) אלא החרב...", כפי שמספרת מסורת אחרת.

האיסלאם הערבי, הסוני, משיב מלחמה ומאשים את השיעים שקנונייה יהודית עומדת בבסיס תורתם. הוא נסמך כמובן על הספרות השיעית עצמה, שיודעת לספר גם שהמהדי "ישליט את משפט הצדק של דוד ושלמה", ולא זו בלבד אלא שכשיופיע מחדש "הוא יקרא לתפילה כשהוא נושא את שמו המפורש של אללה בשפה העברית", כמאמר מסורת אחרת. אם כן, הדברים באזור זה אינם פשוטים כלל וכלל.

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים. הכיבוש הישראלי המתמשך מספק צורך בקיומו של רשע, של שטן ושל ציפייה לצדק אלוהי. זהו הדלק שמניע את גלגלי המניפולציות מבית מדרשם של כוהני הדתות המונותיאיסטיות.

הסכסוך משמש, בין השאר, כלי מניפולטיבי בידי האיראנים להחזרת עטרה פרסית ארצית ליושנה. ועל רקע האיבה המוסלמית העתיקה ליהודים, ובאמצעות האמתלה הפלסטינית, הם זוכים באהדה בקרב המונים ערבים. המשיחיים הנוצרים והיהודים מנסים לדחוק את הקץ ולזרז את בואו של המשיח שלהם. וכך יושבת לה ישראל כ"ווילה" בצומת העימות המרכזי המקשר בין חלקי ה"ג'ונגל" המונותיאיסטי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 במארס 2012
***
For English, press here

בארץ
  • יהודים ואחרים

    האינטרסים הבלתי יהודיים משַמרים, האינטרסים היהודיים – מהפכניים. הראשונים מכוונים לשמירת הקיים, האחרונים – ליצירת החדש, לשינוי-ערכים, לתיקון ובנין. …
    כל הפרטים
  • העבר עוד לפנינו

    הטרגדיה הישראלית־הפלסטינית היא סימפוניה נדל"נית קקופונית בלתי גמורה, הנובעת בעיקר מתפישות מנוגדות של המושג "מולדת", החוסמות כל אפשרות להסדר מוסכם בעתיד הנראה לעין...
    כל הפרטים
 
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • בין טהראן לירושלים

    פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.
    כל הפרטים

תרגומים
  • הולי ניר | אנ׳לא פוחד

    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִכְּנֵסִיּוֹתֶיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִמִּקְדָּשֶׁיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִתְּפִלּוֹתֶיךָ
    אֲנִי פּוֹחֵד מִמָּה שֶאַתָּה מְעוֹלֵל בְּשֵׁם הָאֵל.
  • רוברט פרוסט | אש וקרח

    יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּאֵשׁ הָעוֹלָם יִגָּמֵר,
    בְּקֶרַח - יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר.
    מִן הַתְּשׁוּקָה שֶׁזָּרְמָה לִי בַּחֵךְ
    בְּמַעְדִּיפֵי הָאֵשׁ אֲנִי תּוֹמֵךְ.
  • וו. ה. אודן | בלוז לפליטים

    נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
    חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
    אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.