בין הפטיש לשטן

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים.

סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן

ראשית, יש להודות - במה שקשור לאיראן בנימין נתניהו צודק. שכן, מאז כינון משטר האייתוללות לא מש איזכור ישראל מלשונם של מנהיגים איראנים. הכינוי "השטן הקטן", כסמל לרשע, מודבק לה בכל הזדמנות. וכשמונח טעון כזה יוצא מפיהם של מנהיגים שעולמם הרוחני כלוא בתוך כלוב משיחי, הרי שבהכרח הוא דורש נקיטת מהלכים אקטיביים מצדם בהתמודדות עם ה"שטן", אף על פי שהוא קטן. אולם, הצדק של נתניהו בעניין איראן מסתיים כאן.

בהיותה "אופיום" להמונים נבערים, תמיד שימשה הדת כלי בידי פוליטיקאים מניפולטיביים למען השגת מטרות ארציות. המונח "רשע" שימש ב-1982 כלי בידי הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, כאשר כינה את בריה"מ "אימפריית הרשע". לאחר קריסת הקומוניזם הועתק המונח והודבק על מצחם של אחרים בדמות "ציר הרשע". המונח "מסע צלב" שימש כלי בידי נשיא אמריקאי אחר כתגובה נוצרית הולמת על "מסע הסהר" הטרוריסטי ב-11 בספטמבר 2001.

כל אידיאולוגיה הטוענת לאמת מוחלטת ולטוב מוחלט זקוקה לאויב אידיאולוגי כבד-משקל מנגד, כדי לפרוח. האיסלאם צמח במדבר הערבי על תשתית יהודית-נוצרית, והוא שקוע כולו בפולמוס תיאולוגי מול היהודים והנוצרים. האיסלאם במהותו הוא שילוב של מונותיאיזם יהודי ומיסיונריות נוצרית. ואם תיטול ממנו את ההתייחסויות ליהודים ולנוצרים לא יישאר ממנו מאומה. השיח האיסלאמי העכשווי מוצא בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבילה לעימות המוסלמי הבראשיתי עם "אהל אל-כתאב" (עם הספר), שהוא ביטוי המכיל יהודים ונוצרים על פי התפישה המוסלמית.

באשר לאיראן, אין זה מקרה שהדוקטרינה השיעית קנתה לה אחיזה בקרב העמים הפרסים. השיעה, מראשיתה, היתה פלטפורמה פנים-איסלאמית ששימשה לקידום מטרות לאומיות איראניות מול הערבים שכבשו את פרס ואילצו את תושביה להמיר את דתם. לא פלא, אם כן, שמחמוד אחמדינג'אד ומנהיגים איראנים אחרים מדגישים בנאומיהם את המונח "מילת איראן", כלומר: האומה האיראנית.

עדות לעומק האיבה ההיסטורית בין הפרסים לערבים אפשר למצוא בספרות האסכטולוגית השיעית. באחת המסורות המתייחסת להופעת ה"מהדי", המשיח השיעי, נאמר: "אוי לעריצי ערב מן העונש שקרב". שכן, עם הופעתו מחדש הוא יתחיל בטיפול בערבים דווקא: "כאשר יופיע ה'מהדי' לא יהיה בינו לבין הערבים וקורייש (שבטו של מוחמד) אלא החרב...", כפי שמספרת מסורת אחרת.

האיסלאם הערבי, הסוני, משיב מלחמה ומאשים את השיעים שקנונייה יהודית עומדת בבסיס תורתם. הוא נסמך כמובן על הספרות השיעית עצמה, שיודעת לספר גם שהמהדי "ישליט את משפט הצדק של דוד ושלמה", ולא זו בלבד אלא שכשיופיע מחדש "הוא יקרא לתפילה כשהוא נושא את שמו המפורש של אללה בשפה העברית", כמאמר מסורת אחרת. אם כן, הדברים באזור זה אינם פשוטים כלל וכלל.

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים. הכיבוש הישראלי המתמשך מספק צורך בקיומו של רשע, של שטן ושל ציפייה לצדק אלוהי. זהו הדלק שמניע את גלגלי המניפולציות מבית מדרשם של כוהני הדתות המונותיאיסטיות.

הסכסוך משמש, בין השאר, כלי מניפולטיבי בידי האיראנים להחזרת עטרה פרסית ארצית ליושנה. ועל רקע האיבה המוסלמית העתיקה ליהודים, ובאמצעות האמתלה הפלסטינית, הם זוכים באהדה בקרב המונים ערבים. המשיחיים הנוצרים והיהודים מנסים לדחוק את הקץ ולזרז את בואו של המשיח שלהם. וכך יושבת לה ישראל כ"ווילה" בצומת העימות המרכזי המקשר בין חלקי ה"ג'ונגל" המונותיאיסטי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 במארס 2012

***
For English, press here