שחיתות מלכותית


סלמאן מצאלחה || שחיתות מלכותית

הייתכן שממשלות זרות קונות מפלגות ואישי ציבור בישראל? הדבר בוודאי נשמע לכם מושחת, הזוי ומצוץ מן האצבע - והוא אכן מושחת לכל הדעות. ואולם, השחיתות מתרחשת כאן, הרחק מעיני הציבור הרחב. הנה לכם סקופ: הוד מלכותו, המלך עבדאללה מירדן, קונה מפלגות ומנהיגים רוחניים בישראל. הדברים מתבצעים בשקט בלי שאיש ירים בתמיהה ולו שערה אחת משערות גבותיו.

שוו בנפשכם כיצד הייתם מגיבים לו הייתם קוראים באמצעי התקשורת מודעות בזו הלשון: העבודה או הליכוד, ישראל ביתנו או מרצ, ש"ס או יהדות התורה, עובדיה יוסף או כל מנהיג דתי אחר מבקשים מהחברים לפנות אליהם כדי לקבל מלגות המוענקות להם על ידי הכתר הירדני, למטרות לימודים גבוהים באוניברסיטאות הירדניות.

ובכן, זה בדיוק מה שקורה בארץ. אך מכיוון שזה קורה במגזר הערבי כבר שנים רבות, איש לא פוצה פה. ומפני שאין עיתונות ערבית ראויה לשמה בארץ, הרי שהשחיתות הזאת ממשיכה להתנהל ללא הצגת שאלות וללא בקשת תשובות.

השחיתות המלכותית חוצה מפלגות ועדות ערביות, דבר המלמד על אופיה ועל מטרותיה. כדי לסבר את אוזני הקוראים אצטט כאן חלק מהידיעות-מודעות המתפרסמות בארץ בכלי תקשורת ערביים. העיתונות של מק"י וחד"ש מנסחת את הדברים כך: "מודעה לחברי חד"ש המעוניינים ללמוד באוניברסטאות הירדניות... במסגרת מענק-החסד המלכותי הירדני". במפלגת בל"ד מסתירים את חסדי הוד מלכותו ההאשמי ומנסחים את המודעה לחברים כך: "הברית הלאומית הדמוקרטית, בל"ד, מעניקה את מלגות ירדן", והמודעה אף מפרטת את תחומי הלימוד ונוקבת במספר המקומות המוקצים לחברים.

לא רק על מפלגות פוליטיות מורעפים החסדים המלכותיים, אלא גם על מנהיגי עדות דתיות. על כך אנו למדים מהמודעה שמפרסמת המועצה הדתית הדרוזית העליונה, שבה היא מבקשת מן התלמידים המעוניינים לפנות אליה בדוא"ל, בפקס או בטלפון, כדי לקבל את מענקי החסד של הוד מלכותו.

איש אינו מעלה את השחיתות המלכותית הזאת לדיון ציבורי, ויש לי יסוד סביר להניח שהיא מתקבלת בהסכמה שבשתיקה מצד ממשלות ישראל השונות, מכיוון שהיא משרתת מטרות נסתרות אחרות של השלטון. מחד גיסא, המפלגות הפוליטיות מצטיירות בעיני הציבור כמי שדואגות לו, מה שעשוי להועיל להן בעת בחירות; באופן דומה ההנהגות ה"רוחניות", הנוחות לשלטון והמחזיקות את ברז החסד המלכותי בידיהן, מחזקות את אחיזתן ה"פוליטית" בקרב צאן מרעיתן. מאידך גיסא, באמצעות המתנות הללו קונה המלך הירדני את ההנהגות הפוליטיות והדתיות של הציבור הערבי בארץ.

השלטונות, הן בישראל והן בירדן, קונים בכך שקט. על ידי עצימת העין, השלטון הישראלי משחרר את עצמו מהלחץ של הציבור הערבי ומהמחויבות לדאוג לספק לו אפשרות ללימודים גבוהים. מן הצד השני, קונה לו בית המלוכה ההאשמי בעלי ברית בתוך המפלגות הישראליות ובחברה הערבית בארץ. השקט הזה מתבטא בכך שהעיתונות הערבית בארץ, המפלגתית והאחרת, נעדרת כל ביקורת על בית המלוכה הירדני, על המדיניות שלו ועל השחיתויות שלו.

הנזק שנגרם לציבור הערבי בארץ כפול ומכופל - השחתת ההנהגות הפוליטיות, השחתת החברה הערבית ושחרור השלטון הישראלי מן הצורך לדאוג לצעירים הערבים ולספק להם אפשרות ללימודים גבוהים. על הדממה האופפת את הסוגיה אפשר לומר: "שקט, משחדים".

פורסם: דעות-הארץ, 5 באוקטובר 2012

***
For English, press here


ישראל כמדינה ערבית

סלמאן מצאלחה || 

ישראל כמדינה ערבית


לפני שנים רבות, בהיותי תלמיד תיכון, גיליתי שישראל היא בסך הכל עוד מדינה ערבית באזור. לפחות בכל הקשור להתנהלותה עם האזרחים הערבים. מאז עמדתי על דעתי, תיעבתי את המשטרים בארצות ערב והיחס שלי אל "ישראל הערבית" השתנה בהתאם.

בעולם הערבי, בשונה מבישראל היהודית-דמוקרטית, לא מדברים על משבר העיתונות בעידן הדיגיטלי. בהקשר הזה, כלכלת השוק מעולם לא שיחקה תפקיד שם. רוב העיתונים הערביים, של טרום ה"אביב" וגם לאחריו, מקבלים מימון ממשלתי ומהווים שופר של השלטון. הנה למשל, כאשר בא לשכונה מנהיג חדש במצרים גם עורכי העיתונים התחלפו. העניין כל כך פשוט.

אני נדרש לשאלת "ישראל הערבית" בעקבות ההזמנה, שפירסמה חטיבת התוכניות בערבית של רשות השידור, ובה היא מבקשת להגיש לה הצעות לסרטים דוקומנטריים לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל. בהודעה נאמר, שהסרטים צריכים להיות "תואמים את מטרות השידור הציבורי בערבית". ללמדנו שלשידור הציבורי "בערבית" יש מטרות מיוחדות. הנושאים המבוקשים מפורטים באתר הרשות: "ירושלים - העיר שחוברה לה יחדיו" ו"ישראל כמדינת עלייה". ואם למישהו יש עוד ספק, הנה כותרת נוספת המבטיחה סרטים מרתקים: "ישראל רוצה שלום" ו"ישראלים ויהודים בעלי שם", שיספרו לצופה הערבי על תרומתם לאנושות. הרשות אף מחפשת סרטים שיציגו "אתרים היסטוריים בארץ ישראל", וכדי שלא יהיו אי-הבנות מוסיפה בסוגריים: "אתרים היסטוריים בארץ הקודש והזיקה הישראלית אליהם". זאת כדי שלא יבוא מישהו, חלילה, ויספר על אתרים חשובים לערבים, אף אם הם אזרחים "שווי זכויות", כמאמר ההסברה הציונית. הסרט המופק עוד עלול לספר על מסגד אל-אקצה, או על רמלה בתקופת השושלת האומיית - ואז אנה אנו באים?

"ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל. בהיותנו תינוקות ערבים של בית רבן נאלצנו לשיר לרגל יום העצמאות שירי הלל למדינת ישראל. הנה תרגום חופשי של שורות החקוקות בוודאי בזיכרונם של בני גילי: "בחג עצמאותנו ציפורים פצחו בשיר. שמחה רבה פשתה בארץ - הן בעמק הן בגיא, הן בכפר והן בעיר". אנחנו, כמובן, שרנו ומחאנו כפיים כשמסביבנו, הן בעמק והן בגיא, עוד שלט הממשל הצבאי.

מורים ומפקחים ערבים שיתפו פעולה עם תוכניות הלימודים. שכן, לא מערכת פדגוגית אזרחית היתה מופקדת על מינוי סגל ההוראה אלא מערכת ביטחונית היושבת מאחורי הקלעים ומאשרת ופוסלת מינויים. כל זאת, כדי "שתדע כל אם ערבייה שהפקידה גורל חיי בניה לידי המחנכים הראויים לכך". הימים ההם, אני מקווה, חלפו לבלי שוב.

עוד בתיכון חטאתי בכתיבת שירים. הייתי שולח לתוכניות הספרות בקול ישראל בערבית, והשירים היו מוקראים. יום אחד קיבלתי מכתב מרשות השידור ובו נתבקשתי על ידי "האח הגדול" לחבר שירים שיוקראו לרגל יום העצמאות. כך גיליתי את "מדינת ישראל הערבית" וכך נותק הקשר בינינו.

למקרא ההצעות לסרטים שמבקשת רשות השידור להפיק עכשיו לא אחטא לאמת אם אומר, כי "ישראל הערבית" עדיין חיה ובועטת. הגיע הזמן שאיים שלטוניים אלה - בנוסח שלטונות ערב - יפורקו.

*

פורסם: דעות-הארץ, 23 בספטמבר 2012

***
בארץ
  • יהודים ואחרים

    האינטרסים הבלתי יהודיים משַמרים, האינטרסים היהודיים – מהפכניים. הראשונים מכוונים לשמירת הקיים, האחרונים – ליצירת החדש, לשינוי-ערכים, לתיקון ובנין. …
    כל הפרטים
  • העבר עוד לפנינו

    הטרגדיה הישראלית־הפלסטינית היא סימפוניה נדל"נית קקופונית בלתי גמורה, הנובעת בעיקר מתפישות מנוגדות של המושג "מולדת", החוסמות כל אפשרות להסדר מוסכם בעתיד הנראה לעין...
    כל הפרטים
 
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • בין טהראן לירושלים

    פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.
    כל הפרטים

תרגומים
  • הולי ניר | אנ׳לא פוחד

    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִכְּנֵסִיּוֹתֶיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִמִּקְדָּשֶׁיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִתְּפִלּוֹתֶיךָ
    אֲנִי פּוֹחֵד מִמָּה שֶאַתָּה מְעוֹלֵל בְּשֵׁם הָאֵל.
  • רוברט פרוסט | אש וקרח

    יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּאֵשׁ הָעוֹלָם יִגָּמֵר,
    בְּקֶרַח - יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר.
    מִן הַתְּשׁוּקָה שֶׁזָּרְמָה לִי בַּחֵךְ
    בְּמַעְדִּיפֵי הָאֵשׁ אֲנִי תּוֹמֵךְ.
  • וו. ה. אודן | בלוז לפליטים

    נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
    חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
    אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.