תנועת חמאס, השולטת היום ברצועת עזה, באה לעולם בעידוד ממשלות ישראל כדי שתהיה משקל־נגד איסלאמי לתנועה הלאומית בהנהגת אש"ף...

סלמאן מצאלחה ||

חמאס בשירות ישראל

פרשנים מסבירים, כי בכל הקשור לרצועת עזה אין לממשלה מדיניות ברורה. הם טועים. אמנם בנימין נתניהו בהיותו באופוזיציה הצהיר כראש הליכוד, שאם יעלה לשלטון הוא ימוטט את שלטון החמאס, אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, אמר שבתוך 48 שעות יפגיש את איסמעיל הנייה בשמים עם 72 בתולות, ויו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, הפריח סיסמאות ריקות. אך כל זה היה מהפה ולחוץ, ונועד למטרה אחת ויחידה: פריטה על מיתרי המצ'ואיזם הצה"לי, שעתיד לגרום להמון הישראלי הנבער לנוע בכמויות לקלפיות ולשלשל את הפתק הנכון.

יש להזכיר נשכחות. שלטון החמאס בעזה איננו אויב הימין הישראלי, להיפך: הוא המשרת הנאמן של כל ממשלות הימין. מאז כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה במלחמת ששת הימים, עשו כל ממשלות ישראל לילות כימים כדי להילחם בתנועה הלאומית הפלסטינית, שהחלה לתפוס תאוצה בעקבות הכיבוש. בהקשר זה ראוי להזכיר, שכבר בסוף שנות ה–70, ובעצת ערביסטים למיניהם, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים, וכושלים, ליצור הנהגה חלופית מקומית לאש"ף, בדמות "אגודות הכפרים".


תנועת חמאס, השולטת היום ברצועת עזה, באה לעולם בעידוד ממשלות ישראל כדי שתהיה משקל־נגד איסלאמי לתנועה הלאומית בהנהגת אש"ף, שהיה מוקצה מחמת מיאוס. הגולם האיסלאמי שקם על יוצרו במשך השנים — זה כבר סיפור אחר.

הואיל וזה מצב העניינים כעת, הרי שמבחינת הימין הישראלי מן הראוי להוציא איזשהו מתוק מהעז של עזה. הדבר פשוט בתכלית. שלטון החמאס מקבע את ההפרדה בין הרצועה לגדה, האמורות, על פי הסכמי אוסלו, להיות ישות פוליטית אחת. כל עוד חמאס שולט בעזה, אין שום גוף פוליטי פלסטיני היכול לנהל משא ומתן מדיני, לקבל החלטות מחייבות ולכפות אותן על הפלסטינים החיים בגבולות הישות הזאת. וכך הימין הישראלי יכול לטעון, שאין פרטנר פלסטיני לניהול מו"מ לסיום הסכסוך.

באופן כזה שיחקו הפלסטינים במו ידיהם לידי הימין הישראלי, והולידו יצור דו־ראשי, ההולך ומתקבע, בלי שיהיה לו אופק של חיים נורמליים.

באחרונה, בעקבות האשפוז של מחמוד עבאס והדיבורים על יורש אפשרי, החלו להופיע סימנים לחלוקת סמכויות לכמה אנשים ברשות הפלסטינית. אם אכן כך יקרה, הרי שגם החלק הזה של הגוף הפלסטיני, הגדה המערבית, ילך ויצמיח הרבה ראשים. הפלסטינים ימצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי, שכן מרבה ראשים לא רק מרבה דאגות, אלא גם מרבה סכסוכים פנימיים חסרי תוחלת ליצור הפלסטיני המשוסע.

במצב כזה הימין הישראלי ילך מחיל אל חיל. הוא ימשיך לצעוד בדרך שנסללה מימים ימימה, ימשיך לגזול נדל"ן פלסטיני לטובת ההתנחלויות, לסלול כבישים עוקפים, עד לסתימת דרכי הנשימה וגוויעה מוחלטת של היצור הפלסטיני המוזר.

אם הפלסטינים חפצי חיים, עליהם לבצע ניתוח מהיר ולהותיר ראש אחד לגוף הפלסטיני, שגם כך סובל ממחלות כרוניות. ראש אחד, שיקבל החלטות, ייתן הוראות ויצעיד את הגוף הפלסטיני על רגליו בבטחה.

לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה. אם יעשו כך, כל העולם יעמוד לצדם. אם לא, הם ילכו מדחי אל דחי.
*
הארץ, 4 ביוני 2018


***
For English, press here

כל הפרטים

קשה לחשוב על תסריט שבו פורצת מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן. מלחמה כזו, אם תפרוץ, תזרע הרס רב ותגבה מחיר בלתי נסבל בחיי אדם.

סלמאן מצאלחה ||

ישראל־איראן: משחקי מלחמה

ההפצצות המיוחסות לישראל בעומק שטחה של סוריה נגד משלוחי הנשק לחיזבאללה או נגד בסיסים איראניים ומצבורי טילים, ושיגור הכטב"ם האיראני לישראל — כל אלה אינם אלא משחקי מלחמה שגבולותיהם ידועים מראש. זהו משחק חתול ועכבר המתנהל בין איראן וישראל.

קשה לחשוב על תסריט שבו פורצת מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן. מלחמה כזו, אם תפרוץ, תזרע הרס רב ותגבה מחיר בלתי נסבל בחיי אדם. לא נראה סביר שהאייתוללות בטהראן ומקביליהם בירושלים אינם מודעים להשלכות ההרסניות הללו. מלחמה כזאת גם עלולה לגרור לתוכה מדינות אחרות באזור ולחייב התערבות של המעצמות כדי לשים קץ לחורבן שהיא תגרום.

לכן, יש לראות בהתכתשות האיראנית־ישראלית בסוריה משחקי מלחמה המשרתים את האינטרסים של שני הצדדים. ישראל ואיראן זקוקות זו לזו, כי כל אחת משרתת את המטרות של האחרת.

איראן זקוקה לישראל על מנת להרחיב את טווח ההשפעה שלה במרחב הערבי. שכן, כל עוד ישראל ממשיכה את הכיבוש בפלסטין, איראן תוכל להמשיך להלעיט את הציבור הערבי באמירות על אודות השטן הקטן והישות הציונית שיש לחסלה, בהכירה את עוצמת האמוציות האנטי־ישראליות בעולם הערבי. כך יכולה טהראן, בלי מאמץ רב, להציג את ההנהגות והשליטים במדינות ערב במלוא חדלונם לפני נתיניהם. כך צברה איראן נקודות, והיא מוסיפה לצבור, ויכולה להמשיך לשלוח זרועות ולהעמיק את השפעתה בעולם הערבי.

איראן לא מחדשת דבר — את המשחקים האלה היא למדה מהשליטים הערבים, שהשתמשו בעניין הפלסטיני ככלי לבלימת כל דרישה לחופש של אזרחיהם. העניין הפלסטיני שימש כלי להנצחת שלטונם של עריצים ערביים.

גם ישראל זקוקה לאיראן. כפי שאיראן מכנה את ישראל "שטן קטן" (לעומת הגדול, האמריקאי), הרי שישראל מציבה את איראן במעמד "השטן הגדול" בכבודו ובעצמו. הצבתה במעמד זה עולה בקנה אחד עם הדרך שבה תופשים חלק מהשליטים הערבים את הסכנה מצד האייתוללות, שמנסים לערער את משטריהם. כך נולדה הגישה השלטת בקרב הימין הישראלי, המדברת על הצורך בשלום אזורי, הכולל "מדינות סוניות מתונות" כלשון ההגדרה הישראלית. "השטן האיראני הגדול" משרת את האינטרסים של הימין בישראל, ומשמש כלי בידיו לדחיקת העיסוק בסוגיה הפלסטינית, ולהצגתה כבעיה הפחות מטרידה שעל סדר היום. ישראל תוכל לטעון שהסוגיה הפלסטינית איננה בראש סדר העדיפויות ברשימת הבעיות הטעונות פתרון בדרך לכינון סדר חדש במזרח התיכון.

כך, יד רוחצת יד במשחקי המלחמה האלה בין איראן לישראל. כך תמשיך איראן להעמיק את השפעתה בעולם הערבי, וישראל תוכל להמשיך בכיבוש בפלסטין באין מפריע ובלא לחץ בינלאומי להביא לסיומו. וזוהי כל תורת משחקי העימות בין איראן לישראל על רגל אחת. הבעיה היחידה היא, שלפעמים משחקי המלחמה האלה יוצאים משליטה.

הארץ, 8 במאי 2018

For English, press here

כל הפרטים