יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

במאמרו "קשים גרים לישמעאל" ("הארץ", 28.12) ציטט סלמאן מצאלחה ממאמר שפירסמתי ב-1979 בכתב העת "קתדרה" על "הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה העשרים". וכפי שקורה כאשר עושים במאמר שימוש פוליטי, השימוש במחקרי היה שגוי ואף קונספירטיבי.

דוד בן גוריון ואבות הציונות אכן רצו לברוא כאן יהודי חדש, אך לא הביאו "מתייהדים" בשל "המחסור ביהודים אותנטיים", כפי שנכתב. הגרים הם שיזמו את בואם לארץ ישראל אז - ממניעים אמוניים-יהודיים - ורק בהמשך התוודעו לחובבי ציון וליק"א (החברה היהודית להתיישבות) ונעשו ציונים.

היחידי ש"עט על המציאה" היה חיים מרגליות קלווריסקי (אגרונום שהיה ממונה על המושבות בצפון מטעם יק"א), שניסה להביא גרים המיומנים בעבודה חקלאית, אך הוא לא ייצג את התנועה הציונית ורוב מאמציו נכשלו.

הגרים של ראשית המאה ה-20 באו מאזורים שונים ברוסיה ונמנו עם כיתות וקבוצות שונות (על "הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת" - הקיימת גם כיום ורק חלק מאנשיה עלו בעשורים האחרונים לישראל - כתבה פרופ' שולמית שחר ב"זמנים", 2007 ,97).

ההסתמכות על סיפורים היסטוריים כבסיס למסקנות עכשוויות בעייתית. כך, למשל, דבריו של ד"ר הלל יפה כי לא יזיק לדם היהודי, "להתערבב קצת בדם נוצרי", נכתבו מפי אשתו, רבקה, מה שמצאלחה לא ציין. הסיפור על יעקב ניצ'ייב שצעק בשכרותו "בי ז'ידי" (הכו ביהודים), לקוח כנראה מספרו של יואב רגב, "סובוטניקים בגליל", שם הוא נכתב בהסתמך על ספר הזיכרונות של זלמן טפליצקי, "נעורים בסג'רה". לפי מצאלחה, זהו המקור ל"קריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית איטבח אל יהוד", שהיא "המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא". התיאוריה הקונספירטיבית הזאת לא מוכחת היסטורית ואף מגוחכת.

יש די טיעונים, יהודיים ואוניברסליים, שאפשר להסתייע בהם כדי לצאת נגד קריאות וחוקים שרווחים לצערנו היום בישראל. אין צורך להידרש לגרים דווקא.
*
פרופ' דרור מלמד היסטוריה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
ـــ
פורסם: דעות-הארץ, 17 בינואר 2012
***

כל הפרטים

שני עמים מפגרים

הפיגור בהבנת המציאות הלאומית, החברתית והפוליטית הביא אסונות בעבר ויביא עוד אסונות בעתיד.

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה || 

באשר תהיני

"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ"

וּבַאֲשֶׁר תָּהִינִי אָהִין.

עַמִּי - הַחִלּוֹנִי - עַמֵּךְ,
וְאַרְצִי - הַחוֹלָנִית -
אַרְצֵךְ.

בַּאֲשֶׁר תִּחְיִי אֶחְיֶה,
וְשָׁם כֵּן אֲסַפֵּר:

כֹּה תַּעֲשֶה אַהֲבָה לִי
וְכֹה אוֹסִיף עוֹד
לְקַטֵּר;

כִּי לֹא הַלָּשוֹן
הִיא זוֹ שֶתַּפְרִיד
בֵֵּינִי וּבֵינֵךְ.
כִּי אִם -
רַק
בַּעֲלֵךְ.

***

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה | |

קשים גרים לישמעאל

האנשים שנאספו בין "תמונות גיבורים רוסיים עטורי מדליות" במתנ"ס בלוד חיכו לבואה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי, המקדמת באחרונה הצעת חוק להשתקת המואזינים. "זה כלי של הטרור. המואזינים אומרים שם 'איטבח אל-יהוד'", מרביץ אחד הנוכחים את תורתו בפני הנוכחים ("בלוד היו מעדיפים שיטפלו בביוב" מאת רועי ארד, "הארץ" 20.12). עוד נשוב למקור הקריאה "איטבח אל-יהוד".

הציונות, כפי שהעידו ראשיה, לא התעניינה ביהודים באשר הם. היא שאפה לברוא כאן יהודי חדש, ולכן חיפשה יהודים מטיפוס אחר. דוד בן גוריון ביטא את הגישה הזאת באופן הברור ביותר: "הציונות אינה מפעל פילנטרופי", אמר בשנות ה-30 לנציב העליון הבריטי, והוסיף: "אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי".

וכשיש מחסור ב"טיפוס מעולה" של יהודים אותנטים, מביאים מתייהדים. ב-1903 מדווח עיתון "השקפה" לקוראיו: "בפלך אסטראכאן רבים מתייהדים... עוזבים גם את הלשון הרוסית וקוראים את עצמם גולי מצרים, ואת רוסיה קוראים אשור ומייחלים לביאת הגואל שישיב את היהודים לקדמותם" (פרופ' יובל דרור, "הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה ה-20", "קתדרה" 1979, 10).

התנועה הציונית עטה על המציאה הזאת הואיל ורצתה להגדיל את מספר ה"יהודים" בפלשתינה מחד, ולהביא לארץ אנשים מיומנים בעבודה חקלאית מאידך. מאיר דיזנגוף וד"ר הלל יפה, אנשי "חובבי ציון", סייעו להעלות את הרוסים המתייהדים שנשלחו לחדרה ולמושבות בגליל. בן גוריון התוודע בעצמו אל המתייהדים, האיכרים הרוסים הסובוטניקים, בזמן שהותו בסג'רה. למרות המתחים בין היהודים לבין "המתייהדים", האיכרים הרוסים היו לעזר רב להתיישבות. היתה עוד סיבה להבאתם. היא קשורה להשבחת הדם היהודי: "לא יזיק בכלל לדם היהודי, החלוש מדורות של נישואים ביניהם, להתערבב קצת בדם נוצרי", אמר יפה ("קתדרה", שם).

רבים מאלה ה"דרושים לנו" ל"פיתוח הבית הלאומי" ולהשבחת הדם, הגיעו לארץ עם קריסת בריה"מ. רבים מהם מצביעים למפלגתה של מיכאלי - "ישראל ביתנו". זוהי המפלגה שהפקיעה את השם "ישראל" וניכסה אותו כ"בית" לעצמה. אם חסידי המפלגה יטענו ש"רוסיה היא אשור", דיינו. אך הם עוד עלולים לטעון שהם "גולי מצרים", ואולי אף יאמרו בתפילה: "שהוצאתנו ממצרים" או "שעשית נסים לאבותינו".

אחד מאבות המתייהדים, יעקב ניצ'ייב שמו, ישב בסג'רה. מסופר שלאחר טרגדיה שאירעה במשפחתו הוא הרבה לשתות. עוד מסופר שיום אחד בשנה, בשמחת תורה, הרשה לעצמו להשתכר כ"גוי". ומשהשתכר חזר להיות איכר רוסי כמימים ימימה, וככל איכר רוסי שתוי צעקה הוודקה מגרונו: 'בי ז'ידוב'".

דומה שכך נולדה לה כאן, אי שם בתחילת המאה ה-20, הקריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית "איטבח אל-יהוד". הקריאה המקורית "בי ז'ידוב" (הרוג ביהודים), השייכת למורשת הפוגרומים ברוסיה, עברה כאן הסבה מכורח הנסיבות. היא תורגמה מילולית-לאומית על ידי מתייהדים וחובבי ציון למיניהם והודבקה לערבית. שיוך הקריאה לערבים הוא המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא. לכן, נוח תנוח דעתם של הרבנים. מתברר כי לא לישראל, אלא דווקא לישמעאל קשים הגרים.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 בדצמבר 2011

***
For English, press here
*

עוד באותו עניין "איטבח אל-יהוד", קרא: "להרוג שלושה ולנוח"

______________

כל הפרטים

צ'ארלס בוקובסקי | תשובתי

צ'ארלס בוקובסקי | תשובתי

”מַדּוּעַ הוּא צָרִיךְ לְהִשְתַּמֵּש בְּמִלִּים כְּמוֹ אֵלּוּ

בַּכְּתִיבָה שֶלּוֹ?

”מִלִּים כְּמוֹ מַה, אִמַּא?“

”נוּ, כְּמוֹ - motherfucker .“

”יֵש כָּאֵלֶּה שֶמְדָבְּרִים כָּכָה, אִמַּא.“

”אֲנָשִים שֶהוּא מַכִּיר?“

”כֵּן.“

”אֲבַל, מַדּוּעַ הוּא מִתְרוֹעֵעַ
עִם אֲנָשִים כָּאֵלֶּה?“

הוֹ, אִמָּא שֶל אִשְתִּי, מִפְּנֵי שֶאִם רַק אִתְרוֹעֵעַ
עִם אֲנָשִים כַּמּוֹךְ
לֹא יִהְיֶה לִי עַל מַה לִכְתֹב,
מַשֶהוּ שֶהַ- motherfuckers
יִרְצוּ לִקְרוֹא.
*
מתוך: The Continual Condition 2009

מאנגלית: סלמאן מצאלחה
***
For Arabic, press here_________________

כל הפרטים