מישהו באמת רוצה ערבים בצה"ל?

על נקלה ניתן לפוצץ את בלון השקרים הזה, אבל לשם כך דרוש דמיון וזה מצרך נדיר במקומותינו למרבה הצער. לא אחת הזכרתי שייחוס דמיון מזרחי לערבים, ובמיוחד לח”כים הערבים, הוא בגדר הוצאת דיבה.

סלמאן מצאלחה ||

יאללה, תנו שוויון בנטל

ראש הממשלה מצהיר שהוא מחויב לחלוקה שוויונית של הנטל. השוויון בנטל, לדבריו, חייב ”לכלול את כלל אזרחי ישראל - גם את הציבור החרדי וגם את הציבור הערבי”. כך הכריז בנימין נתניהו בוועדת חוץ וביטחון בתחילת החודש.

סיסמאות השוויון בנטל שמפריחים תועמלני הימין, ונתניהו בראשם, בקשר לאזרחים הערבים, נועדו רק לשמש עוד כלי בארגז הכלים הפופוליסטי. מפריחי הסיסמאות האלו אינם מעוניינים באמת לגייס את הערבים. הסיסמאות נועדו לתרץ את האי־שוויון הקיים ולכסות את החקיקה המפלה שהם מקדמים בכנסת בכסות שוויונית, כביכול.

על נקלה ניתן לפוצץ את בלון השקרים הזה, אבל לשם כך דרוש דמיון וזה מצרך נדיר במקומותינו למרבה הצער. לא אחת הזכרתי שייחוס דמיון מזרחי לערבים, ובמיוחד לח”כים הערבים, הוא בגדר הוצאת דיבה. אילו ניחנו בקמצוץ של דמיון היו יכולים לחשוף את הבלוף של אבירי השוויון בנטל, ולהעמידם בפני שוקת שבורה.

היו דברים מעולם, שכן היוזמה לגייס את הערבים אינה חדשה. הנה ציטוט מדו”ח שהוגש לשר הביטחון פנחס לבון, בשנת 1954, על רישום לקראת גיוס של בני המיעוטים לצה”ל: ”הצעירים רובם עושים רושם טוב ומביעים את שביעת רצונם שיוכלו לשרת בצבא. הם מתעניינים לדעת באיזה חיל ישרתו. רבים ביקשו לרשום אותם לחיל הים, לטנקים וכו’”. כך תוארו הצעירים הערבים שהתייצבו בלשכות הגיוס בארץ בעקבות צו שפירסם שר הביטחון, שנועד להשלים את החלת חוק שירות ביטחון על כל תושבי המדינה. כלומר, הם רצו להתגייס אבל המהלך הזה, כידוע, לא הושלם עד היום.

לפי הדו”ח, המטרה היתה ”לשחרר את האוכלוסייה הערבית מהרגשת הפליה, וברצון להשוותה בזכויות ובחובות אל כלל תושבי הארץ”. דברים אלה עלו אז בקנה אחד עם העמדות של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שדרשה לגייס את הערבים. ח”כ תופיק טובי המנוח אף הגדיל לעשות כשדיבר על מדיניות האפליה שבאי־גיוס ערבים, וטען מעל במת הכנסת כי היא ”נוגדת כל מאמץ לרכישת ידידות ההמונים הערבים”.

כדאי לזכור שהימים היו ימי ”קוממיות” יהודית ו”נכבה” פלסטינית, ועם זאת, לפי הדו”ח, ”בימים הראשונים לפרסומו ניכרה התלהבות מסוימת בקרב הצעירים שעליהם חל צו הרישום. קסמה אותם האפשרות לשאת נשק וללבוש מדי חייל וההזדמנות הקרובה לצאת מחיי השגרה המשעממים של החברה הערבית בכפר ובעיר. מעניין שבקרב נערים יותר מבוגרים שלמעלה מגיל 20 התבלטה קנאה גדולה ותקווה שגם שעתם תגיע להיקרא”.

הדו”ח אף שיבח את רמת ההשכלה של הצעירים הערבים שהתייצבו, ש”רובם המכריע יודעים לדבר ולכתוב עברית... רבים גמרו בית ספר תיכוני”. ויש גם לא מעט אנקדוטות משעשעות. כמו, למשל, צעירים שהתייצבו לרישום בליווי האב, או קבוצה של צעירים מהכפר הנוצרי ג‘יש, שבאו בליווי כומר שהציג אותם ודיבר בשבחם. בטייבה, לעומת זאת, המוכתר ליווה את הצעירים ללשכת הגיוס ולפי הדו”ח, ”המוכתאר רשם לזכותו פעולה זו וביקש בהזדמנות זו לשחרר את בנו מהגיוס”.

כאמור, לו לח”כים הערבים המכהנים כיום היה דמיון, היו צריכים ללכת בדרכו של תופיק טובי ולהגיש בעצמם הצעת חוק שתחייב כל אזרח, ללא הבדל עדה, דת, גזע, צבע ומין לשרת בצה”ל. או אז נראה כיצד יצביעו אבירי השוויון בנטל.

*
פורסם: דעות-הארץ, 15 ביולי 2013
 
***
For English, press here