שתי מדינות, או לא כלום


כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני יש לפנות לליבתו, כי שם, בליבה, הסכנה, ושם בליבה, גם הפתרון. דומה, כי ככל שהזמן חולף אנו חוזרים לנקודת האפס, לנקודה שבה הכל התחיל.

סלמאן מצאלחה || שתי מדינות, או לא כלום


שיחות השלום מתחדשות. אין דבר שלא נדוש שוב ושוב בדו־שיח של חירשים זה. צוותים מפה וצוותים משם יכתתו רגליהם עד אמריקה כדי לחזור ולעסוק באותה טחינת מים. אומרים לנו שיש קונסנזוס בינלאומי לפתרון של שתי מדינות. אומרים גם שלפתרון הזה יש רוב בקרב אזרחי ישראל ואזרחי פלסטין. אם כך הם פני הדברים, מדוע הפתרון הזה לא מתממש?

האמת היא שמדובר בחלומות באספמיה. בשני הצדדים אין רצון כן לפתור את הסכסוך, על כל מה שמתבקש מכך. המנהיגים, מפה ומשם, עסוקים במלאכת רמייה למען הישרדותם בשלטון. כדי להמשיך ולשלוט בהמונים הנבערים, ישראלים ופלסטינים כאחד, הם מוכנים למלא את גלי האתר בסיסמאות ערבות לאוזניים מערביות, ולחלוב מחמאות, ואכן הם זוכים בלא מעט מחמאות, מהדוד סם ובעלי בריתו. מתק סיסמאות השלום הוא מס שפתיים שנועד לרצות את דעת הקהל הבינלאומית. כך נהגו מנהיגי ישראל ופלסטין בעשורים האחרונים.

אך כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני יש לפנות לליבתו, כי שם, בליבה, הסכנה, ושם בליבה, גם הפתרון. דומה, כי ככל שהזמן חולף אנו חוזרים לנקודת האפס, לנקודה שבה הכל התחיל.

תוכנית חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית, שנתקבלה באו”ם, לא הופנמה עד היום על ידי שני ה”עמים” המסוכסכים. כל צד ממשיך לטעון בתוקף לבעלות בלעדית עליה, ומתעלם מהמציאות שדורשת פתרון של שתי מדינות. הסירוב הזה מבטיח ליושבי הארץ עוד דם, עוד יזע ועוד דמעות.

מציאות זו היא אשר מנעה מדוד בן גוריון לכבוש את כל ארץ ישראל בתש”ח, אף שלגבי דידו קבלת תוכנית החלוקה היתה בגדר צעד טקטי בלבד. בשיחה עם חיים גורי באביב תש”ט הוא אמר לו, שכיבוש הארץ כולה היה מחייב ”או גירוש מאות אלפי ערבים, או קבלתם לתוכנו. הם היו הורסים את המדינה הצעירה מבפנים” (“מערכות”, גיליון 359).

הערבים לא קיבלו את תוכנית החלוקה, ואף שלחו צבאות כדי לטרפד את הקמתה של המדינה היהודית. הם הפסידו במלחמה ואיבדו עוד ועוד שטחים שהיו מיועדים למדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה. הטיהור האתני שהתבצע במלחמה יצר את בעיית הפליטים.

בן גוריון לא רצה כאמור להמשיך בכיבוש כל חלקי ארץ ישראל. הוא השאיר את זה לעתיד לבוא: “כבשנו שטח גדול בהרבה מזה שנועד לנו לפי מפת החלוקה”, אמר לגורי, “יש לנו עבודה ענקית לשניים־שלושה דורות. אחר כך נראה. ההיסטוריה לא נגמרה עדיין”.

מדינה יהודית קמה, ועבודת ענק נעשתה בה. מדינה ערבית לא קמה, כי שום מנהיג ערבי לא רצה בה בימים ההם. השטחים נשארו בחסות ירדן ומצרים עד לפרוץ מלחמת ששת הימים, שבה נכבשו כל חלקי ארץ ישראל.

היום חזרנו לנקודת ההתחלה. הסכסוך מוצג כמאבק על הארץ בין שתי תנועות לאומיות. אך, הצגה זו רחוקה מאוד מן המציאות. הפונדמנטליסטים, הן בישראל והן בפלסטין, קפצו מעל המשוכה הלאומית ושקעו בתוך הביצה הדתית, השורצת אגדות ומיתוסים א־היסטוריים. וככל שישראלים ופלסטינים נשבו על ידי העבר הדתי המדומיין, כן איבדו כל קשר עם ההיסטוריה וסיבכו את הארץ על יושביה.

ובכן, במקום לחפש נקודות זכות בדעת הקהל הבינלאומית, על מנהיגי שני העמים לומר אמת לעמיהם שלהם, ובשפתם. והאמת המרה היא, שאם לא יהיו כאן שתי מדינות לאום, על כל המשתמע מכך, לא תהיה כאן אף מדינה ולא יישאר שום לאום.
*
פורסם: דעות-הארץ, 30.07.2013

*
For English, press here



Print Friendly and PDF

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים