13 באוגוסט 2013

השד הוא ערבי

הציונות האירופית שהקימה את המדינה תוך כדי עימות עם האזור הערבי קלעה את היהודים ממוצא ערבי לעימות נפשי קשה. אין להם שום כלי שבאמצעותו הם יכולים להתבדל מהערבים, זולת הדת.

סלמאן מצאלחה ||

 השד הוא ערבי




 ”מזרח הוא מזרח ומערב הוא מערב, ולא ייפגשו השניים לעולם”, כתב רודיארד קיפלינג בשירו המפורסם. מלחמות תרבות היו תמיד חלק מהחוויה האנושית, וישראל היא אתר מובהק למפגש המתוח בין מזרח למערב, בין מערב לערב. לא על ישראל ופלסטין ידובר כאן, אלא על השד היהודי פנימה. שוב ושוב נפתח הבקבוק, והשד הכלוא בו יוצא לחופשי. כל השיח העדתי מסתכם בהאשמת האשכנזים במצבם העגום של המזרחים.


המתח בין יהודי המזרח ליהודי המערב אינו חדש. הוא עלה על פני השטח מרגע המפגש בין העממים היהודים שהתקבצו בארץ. בין ה”מזרחים” היה מי שידע להצביע על ההבדלים התרבותיים: ”היהודים הספרדים לא התאימו עדיין, לצערנו, במידה הראויה את מחשבותיהם לצורך השעה הגדולה של תחיית עמנו בארצנו”, אמר ד”ר יצחק לוי בנאומו בוועידה הארצית של באי־כוח עדות המזרח בא”י, והוסיף: ”אנו הספרדים שוקטים עדיין במדה ידועה על שמרינו. מי מתיישב כיום בארץ? אלה הם האינטליגנטים שבאחינו האשכנזים העובדים לשם הגשמת איזו אידיאה ידועה... לאינטליגנציה הספרדית חסרה האידיאה הזו” (“דואר היום”, 13 בפברואר 1925).


עם ה”אינטליגנטים” שד”ר לוי מדבר עליהם, נמנו גם יהודים שעלו לארץ ממזרח אירופה מכוחה של אותה ”אידיאה” ציונית, שחסרה בקרב הספרדים. אך ממזרח אירופה יצאו גם ”יהודי מזרח” אחרים, שספגו קיתונות של בוז מאחיהם במערב. על כך אנו למדים מדבריו של ד”ר י. רובין: ”ביחס ביטולם הניכר של יהודי המערב ל’בני דתם’... המסכנים שבמזרח אירופה, היה גם מיסוד הפחד, הפחד מפני ’וירטואוזים’, מפני ’ילדי פלאות’, העלולים להתרומם מאשפתותיהם ולדחוק את רגליהם של היושבים במרום ולעלות עליהם בכל” (“דבר”, 1 בפברואר 1935).


הדברים שכתב ד”ר רובין על המפגש בין יהודי המזרח ליהודי המערב באירופה, נשמעים במידה רבה כאילו נכתבו על המתח התרבותי בין ספרדים לאשכנזים היום: ”לכאורה היה היסוד ליחסם של יהודי המזרח לאחיהם במערב - רגש הנחיתות והנובע ממנו: יראת הכבוד... גם היהודים האדוקים (שבאו מן המזרח ההוא, ס”מ), העריצו במידה רבה כל מה שבא מאחיהם שבגרמניה. הם רק הוסיפו ’חשדהו’ ל’כבדהו’, אבל ’כבדהו’ זה תפס מקום ראשוני, יסודי ביחס”.


אפילו הביטוי ”אכלו לי, שתו לי”, שהיום משמש רבים לניגוח המזרחים בישראל על “יללנותם” כביכול, אינו חדש ממש, אלא הוא בן דמותו של ביטוי דומה ששימש לניגוח יהודים ממזרח אירופה: ”בשנאתם הכללית של יהודי גרמניה לאחיהם שבמזרח אירופה יש לקבוע מקום מיוחד לאותו יחס השנאה הגלוי שמצד הסוציאליסטים שבין יהודי גרמניה”, כותב ד”ר רובין. ועל השאלה מהיכן נובעת השנאה, הוא משיב: ”מהשקפתם על יהודי המזרח כעל אלמנט של ’אוכלים ואינם עושים’, פרזיטי ואנטי מהפכני מטבעו” (“דבר”, 1 בפברואר 1935).


אם כן, אין חדש תחת השמש. רק שהשד שעליו מדברים כאן איננו עדתי אלא לאומי. הציונות האירופית שהקימה את המדינה תוך כדי עימות עם האזור הערבי קלעה את היהודים ממוצא ערבי לעימות נפשי קשה. אין להם שום כלי שבאמצעותו הם יכולים להתבדל מהערבים, זולת הדת. כל דבר אחר בהווייתם הוא ערבי. משום כך תופסת הדת היהודית וסמליה מקום מרכזי כל כך בקרב יהודי המזרח. לחץ נפשי מן הסוג הזה הוא אשר גרם לח”כ לשעבר, כרמל שאמה, להוסיף לשמו את הכהן, משום שחשבו שהוא דרוזי, כלומר ערבי. לו היה נושא את השם ”שטרן“, למשל, לא היה מרגיש צורך לשנות את שמו כדי שלא יחשבו שהוא גרמני.


השד, אם כן, איננו עדתי. השד הוא ערבי.
*
פורסם: דעות-הארץ,  13.08.2013



שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

תגובה 1:

  1. ועל כך כתבתי בספר "עמק יזרעאל ירושלים" [הוצאת אפיק]:

    אָבִי עוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
    וַיָעַל אָבִי יְחֶזְקֵאל בֶּן כַּדּוּרִי וְטוֹבָה לְבֵית עְזֵר מִבַּגְדָד לְשָׁעַר עֲלִיָּה
    וַיָחַן תַּלְפִּיּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
    וַיִשְׂמַח בַּבָּתִים אֲשֶׁר עֳשָׂה לוֹ ה': בָּדוֹן וּפָּחוֹן וְשִׁכּוּן, וַיְקַדֶּשׁ.
    וַתְהִי מַשְׂכָּרְתּוֹ שְׁלֵימָה מֵעִם ה'
    אַַךְ חֲסֵרָה וּמְקֻמֶצֶת
    וַתֶבְךְּ בַּמִּסְתָּרִים נַפְשׁוֹ עַל נָוֵהוּ שֶׁחָרַב
    וְיִשָּׂא לְאִשָּׁה אֶת בֶּרְטָה בַּת אֵלִיָּהוּ וְסָלִימָה לְבֵית כֹּהֵן
    וַתִבְכֶּה אִמִּי עַל אִמָּהּ שֶׁנִּשְׂרְפָה בְּבַגְדָּד
    וְיַעֲשׂוּ מִשְׁתֶּה בְּבֵית ה' אֲשֶׁר שְׁמוֹ מִנְחַת יְהוּדָה [מוּל הַשּׁוּק],
    וְיוֹלֵד אֶת יוֹסֵף וְאֶת שׁוּלַמִּית וְדַלְיָה
    וַיֶאֱתֶה טְבֶרְיָה וַיְצַלֵּם אֶת חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הַדַּל
    וְהַשָּׁנָה תשי"ז וַיִיפֶן יִזְרְעֶאל
    וַיָחַן מוֹשַׁב פְּרָזוֹן בְּחֶבֶל תַּעֲנָךְ
    וַיֹסֶף וַיַרְא כִּי חוֹבְשֵׁי הַמִּגְבָּעוֹת שׂוֹנְאִים אֶת תּוֹצְאוֹתָיו תַּכְלִית שִׂנְאָה
    וַיָּקָץ בְּחַיָּיו וּבְחַיֵּיהֶם
    וַיִיפֶן מוֹשַׁב בָּרָק וְיַאֲהִיב תּוֹרָה עַל גְּלוּיֵי הָרֹאשׁ
    וַיֹאהַב עֵץ וְשִׂיחַ וַיְשָׂמַח אֶת עֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
    כִּי זָרַע בָּהּ זֶרַע, סִקֵּל אֶבֶן וּמְעַט אָרָה , מְעַט קָצָר, מְעַט קָטַף
    וַתִלְחַשׁ אִמָּא מוּל הַסִּירִים וַתַּצֵּל מִן הָאֲדָמָה כָּל בּוֹטֶן
    וַתְגָרֵשׁ פּוֹעֲלִים עַרְבִיִּים אֲשֶׁר לְמַלֵּא שַׂקֵּיהֶם בָּאוּ
    וַיַעַבְרוּ יָמִים וַתֵאָסֵף אִמָּא בְּלִי קוֹל אֶל בֶּגֶד הֶעָפָר
    וַיָעַל אַבָּא וַיַעֲשׂ לָהּ צִיּוּן בִּירוּשָׁלֵם
    וַיָחְשׁוֹב [קְרִי: וַיָשָׁב] יְרוּשָׁלַיְמָה וַיְהִי עִמִּי יָמִים רַבִּים
    עַד כִּי עֲזָבוּהוּ כֹּחוֹתָיו וַיְבַקְּשֵׁנִי: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי
    וַיָבֶן וַיַּכֶּר וַיֵדָע וְיִפֹּל לְמִשְׁכָּב וַאֲלוּן בְּבֵיתוֹ יָמִים רַבִּים

    וּמֵעָלַי בַּקּוֹמָה הַשְּׁבִיעִית
    אֵשֶׁת חֵקִי וִילָדַי הַקְּטַנִּים
    עַד בֹּא הַמַּלְאָךְ הָעִקֵּשׁ לִגְדֹּר וּלְסַקֵּל, לִמְסֹק וְלַאֲרוֹת אֶת הַנֶפֶשׁ
    כִּי תָּמָר הָיוּ חַיֵּינוּ וְגַלְעִינָם כַּזַּיִת מַר
    וַיְהִין הַמַּלְאךְ הַלָּז לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי
    וְאָבִי אֵינֶנּוּ

    וְכָלָה הַדְּבַשׁ וְחָרַב הַזַּיִת וְשָׁח הַתָּמָר וְהָפְכָה הָאֶבֶן צִיּוֹן לְצִיּוּן.
    וְרִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה
    וַנְשַׂחֵק תּוֹפֶסֶת מַחְבּוֹאִים וַנִתְנַכֵּר

    וּמַה נוֹתַר עַל בָּמָתֵי אָרֶץ מרָאשֵׁי הַתֵּיבוֹת וְהַמֵּרְכָאוֹת
    וּבָאוּ שְׁלֹשָׁה הַיָּמִים לַבֶּכִי וַנָמוֹת
    וַנְחִי מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

    השבמחק

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים