סלמאן מצאלחה

עדרי העיזים של הימין

לא אחת נשמעת הטענה בקרב פוליטיקאים בארץ, כי כדי שהשלום יחזיק מעמד הוא צריך להיעשות בין העמים ולא בין השליטים. השימוש במונח "שליטים" עולה כאשר ישראל מוצאת עצמה בפינה והיא נדרשת על ידי אותם "שליטים" ואותם עמים לשלם את מחיר השלום. כל עוד אותם "שליטים" יושבים בשקט ומתנהגים בהתאם לציפיות הישראליות, הם לא מכונים "שליטים" כמובן, אלא הם "מנהיגים אחראים".


לו נאמרו הדברים על ידי האיש הפשוט, ששואף באמת ובתמים לחיות בשלום, אפשר היה לקבל זאת בהבנה מלאה, ואף בלא מעט אמפתיה. אולם כאשר הטענה הזאת מועלית על ידי ראשי הימין הישראלי, שכל מה שעומד לנגד עיניהם הוא המשך הכיבוש וגזל קרקעות הפלסטינים, הרי שהיא נשמעת כמגוחכת שבטענות.

לאורך ההיסטוריה האנושית, מעולם לא נחתמו הסכמי שלום בין עמים. עמים לא נעמדים זה מול זה בשורה, לוחצים ידיים וטופחים איש על שכם רעהו. הסכמים, מכל סוג שהוא, קל וחומר כאשר מדובר בהסכמי שלום בין מדינות, תמיד נערכים ונחתמים בין נציגיהם של עמים. יש עמים שחיים תחת משטר כזה, ויש עמים שחיים תחת משטר אחר. עד לרגע זה, וכנראה שכך יהיה המצב בעתיד הנראה לעין, העולם הערבי ימשיך לחיות תחת משטרים לא דמוקרטיים בלשון המעטה. לכן, אלה המעלים את הטענה על הצורך בשלום בין העמים - טענה החביבה על הימין הישראלי - מסתירים בסופו של דבר את כוונותיהם האמיתיות.

גם אם ייערכו בחירות דמוקרטיות לעילא ולעילא ברשות הפלסטינית, וגם אם כל הפלסטינים יחתמו על הצהרה שהם רוצים בסיום הכיבוש של 67' והקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל בגבולות אלה; ואף אם יצהירו כולם כי בכך יבוא סוף לסכסוך, הרי שאותו ימין ישראלי על סוגיו ימציא תירוצים חדשים מדוע אין להאמין לערבים.

הציונים הרי מומחים בדחיפת עדרי עיזים לבית הפלסטיני, ואף בגידור מכלאות בעבורן בתוך הבית פנימה. וכל זאת, על מנת להוציא בהמשך עז פה מחסום שם, ובכך לתת לפלסטיני תחושת הקלה כלשהי, כדי שיוכל לפסוע בסלון ולהגיע לחלון, בביתו שלו.

כל הגדל על דבר מה בבית אביו ואמו, עתיד להזדקן עמו, אומר הפתגם הערבי. ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע דבר או שניים על כינוס עדרי עיזים והוצאתן. כל נאומי בר-אילן לא יוכלו לשנות את החברבורות האידיאולוגיות שלו. חברבורות אלה טבועות עמוק בתפישת עולמו. אין לו לא הרצון ולא העוז למחוק את העבר הזה ולפנות לדרך חדשה.

אני נוטה להאמין לדברים שאומר בן לאביו בחדרי חדרים. לשם כך, כדאי לחזור אל הדברים שחשף האב, בן-ציון נתניהו, על התנהלות הבן, בנימין. ב-2009, בעקבות הסכמת בנו, ראש הממשלה, להקמת מדינה פלסטינית, העניק האב ראיון לעמית סגל בחדשות ערוץ 2. וזה מה שהוא אמר על נאום בר-אילן: "הוא (ראש הממשלה) לא תומך. הוא תומך בתנאים כאלה, שהם (הערבים) לעולם לא יקבלו. זה מה שאני שמעתי ממנו, לא מעצמי. הוא הציע את התנאים. התנאים האלה הם לעולם לא יקבלו, אפילו אחד מהם", סיפר נתניהו האב.

דומה כי ראש הממשלה, שחונך על ברכי חוואים ציונים גוזלי אדמות, גדל ונעשה רועה עיזים מדופלם.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 19 בספטמבר 2011

***
For English, press here
_______________