למרות ניסיונות ההיחלצות מהתסבוכת הלאומית הזאת באמצעות המשחקים המקדימים של אוסלו, הכיבוש הישראלי המשיך להתבסס עם עוד מאחז ועוד כביש עוקף, עוד עיבוי ועוד ריבוי, טבעי ומלאכותי.

סלמאן מצאלחה || 

המילכוד-ביתנו

שתי התנועות המכונות "לאומיות", הנאבקות עשרות שנים על הארץ הזאת, הגיעו לשלב קריטי במאבקן. כל הניסיונות לעסוק בחיפוש אחר אשמים, האחראים ליצירתו של הפלונטר, לא יועילו ולא יקדמו את הפתרון המיוחל. מיותר לציין שהאשמה מוטלת על ההנהגות קצרות הרואי של שני העמים. אלו הן אותן הנהגות שלא רצו - כל אחת מסיבותיה שלה - להכיר בקיומה של הזהות הלאומית האחרת שמתפתחת בארץ הזאת. שכן, כל הכרה כזאת היתה שומטת את הקרקע מתחת לתביעות הלאומיות של כל אחת.

אי-הכרה זו הותירה את גחלי הסכסוך הלאומי לוחשות מתחת לפני השטח, הרווי באדי זיכרונות מדממים. התבערה המתחדשת בשטחי האש היתה רק שאלה של זמן. מלחמת ששת הימים העמיקה את התסבוכת הלאומית, מכיוון שהיא איחדה את כל שטחי הזיכרונות ההיסטוריים, על כל הדמוגרפיה שלהם, תחת קורת כיבוש אחת. ההתנחלויות שנזרעו במרוצת השנים רק העמיקו את אחיזת הכיבוש הישראלי בשטחים, ויצרו סיטואציה שמקשה על מציאת נתיב היחלצות מן הפלונטר הלאומי שהתהווה בשטח.

כל עוד אש"ף פעל צבאית מעבר לגבול נגד ישראל, תושבי השטחים חיכו שהישועה תבוא מבחוץ, הן מהעולם הערבי והן מאש"ף עצמו. הסכם השלום עם מצרים הוציא את המדינה הערבית הגדולה ממעגל הסכסוך עם ישראל, ומלחמת לבנון הראשונה סילקה את כוחות אש"ף מלבנון. משנסגרו דרכי המאבק מבחוץ, נותרו הפלסטינים בשטחים לבד במערכה מול הכיבוש. זה הרקע לפריצתה של האינתיפאדה הראשונה.

למרות ניסיונות ההיחלצות מהתסבוכת הלאומית הזאת באמצעות המשחקים המקדימים של אוסלו, הכיבוש הישראלי המשיך להתבסס עם עוד מאחז ועוד כביש עוקף, עוד עיבוי ועוד ריבוי, טבעי ומלאכותי. שני העשורים שחלפו מאז הסכמי אוסלו לא יצרו שום תזוזה בכיוון הפתרון של חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום.

הנסיגה הישראלית מעזה, שנעשתה באופן חד-צדדי, ללא תיאום עם ההנהגה הפלסטינית, לא באה מתוך כוונות טובות ולא נועדה לקדם את פתרון שתי המדינות. כל מטרתה היתה להיפטר מהעול הדמוגרפי העזתי מחד, וליצור חיץ בלתי עביר בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית מאידך.

ההשתלטות וההתבססות של חמאס על עזה משרתת את האינטרס הישראלי. ישראל מעוניינת בחיזוק החמאס בעזה ובחיזוק הרשות בגדה המערבית ועל ידי כך בהעמקת הקרע בין שני האזורים, שהיו אמורים להיות יחידה פוליטית אחת. בשל הניתוק והעמקת הקרע בין עזה לגדה המערבית לא יוכלו הפלסטינים להופיע בפני העולם כגוף אחד, בעל הנהגה מקובלת אחת, שיכולה לקבל החלטות ולכפות את רצונה על העם הפלסטיני. לפיכך, הן הימין הישראלי והן הימין הפלסטיני זקוקים זה לזה כאוויר לנשימה. הם מזינים זה את זה ומעמיקים את התסבוכת הלאומית. באין אופק מדיני לפתרון המתבסס על עקרון החלוקה ההוגנת של המרחב הגיאוגרפי בין שני הלאומים - עולים קולות המנסים לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש דרך אחרת שתסדיר את החיים המשותפים בחבלי הארץ השסועה.

ואולם, על אף הכוונות טובות, דומה כי קולות אלה משתעשעים בהזיות משיחיות-נאיביות על כיתות חרבות לאתים וחניתות למזמרות. ללא פתרון של חלוקה הוגנת לשתי מדינות לאום, על כל המשתמע מכך, דומה כי הדרך למצב בלקני של דם יזע ודמעות סלולה.


*

פורסם: דעות-הארץ, 26 בפברואר 2013

***
For English, press here