סוריה האחרת

תומכי אסד מתהלכים בקרבנו:

הזוועות מעבר לגבול לא מעוררות כאן סלידה ושאט נפש. נהפוך הוא, יש שממשיכים לארגן כינוסי תמיכה בקצב מדמשק.



סלמאן מצאלחה || 

סוריה האחרת


”ההרג הנמשך של אלפי אזרחים סורים מעורר תחושה של שאט נפש”, נכתב באחת הכרזות שנשאו תושבי עיירה בצפון סוריה בהפגנות נגד משטר אסד. שנתיים חלפו מאז פרצה ההתקוממות בסוריה. עשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי פצועים ויותר ממיליון פליטים גבתה המלחמה האכזרית שמנהל המשטר נגד בני עמו התובעים חופש. בניסיון להכניע את המתקוממים הוא לא היסס להפעיל את חיל האוויר ולשגר סקאדים אל הערים הסוריות.

מזלם של הסורים לא שפר עליהם - ארצם אינה עשירה בנפט. המערב, שמיהר לשלוח את מטוסיו לסייע בהפלת קדאפי, צופה בזוועות המתרחשות בסוריה בלא לנקוף אצבע. גם העולם המכונה ”ערבי” אינו עושה מאומה. זה עולם הדומה יותר לערימה של פגרים השקועים כל אחד בבוץ ובצחנה שהוא עצמו יצר.

שנתיים חלפו, והמדינה הזאת ממשיכה להיקרע לגזרים. סוריה, בדומה לעיראק, לא תשוב להיות המדינה שהיתה. שנתיים של הרג והרס לא נמחים בהינף הצהרות או בוועדות פיוס. קל וחומר כאשר מדובר באזור מפולג מבחינה דתית ועדתית, ובתרבות שחסר בה העיקרון של ”חשבון נפש”.

דומה, כי בסוריה השמש זורחת, השיטה פורחת והשוחט אסד ממשיך לשחוט בלי חשש שמישהו יקום לעצור בעדו. עוד בראשית ההתקוממות הסורית טען אסד שהמצב בסוריה שונה מזה שבשאר העולם הערבי, וכי סוריה איננה מצרים או תוניסיה. אסד ידע מה הוא שח, כי משטרו, בשונה מאלה של מצרים ושל תוניסיה, נשען על הנאמנות השבטית של זרועות הביטחון שלו, ותו לו. מפלגת הבעת, שהחזיקה בשלטון עשרות שנים, נשאה בראשית דרכה את דגל הלאומיות הערבית. אולם במהרה היה הדגל הזה, עם ההפיכה שביצע אסד האב, למסווה שנועד להסתיר את מהותו השבטית־עדתית של המשטר.

ההתקוממות בסוריה לא פרצה על רקע דתי או עדתי, ועדות לכך אפשר למצוא בכרזות שנשאו המתקוממים נגד אסד. על עומק הניכור בין העם למשטר, אפשר ללמוד מהתואר שהוסיפו התושבים המפגינים לשם העיירה שלהם, כפר נבל שבצפון סוריה - ה”כבושה”. את זעמם הפנו גם נגד האופוזיציה, הערבים ושאר העולם: ”הלאה המשטר והאופוזיציה, הלאה האומה הערבית והמוסלמית, הלאה מועצת הביטחון, הלאה העולם, הלאה כל דבר!”, כתבו על כרזה מ–14 באוקטובר 2011.

וכשכולם חיכו שההתקוממות תגיע לעיר חאלב וזו איחרה לבוא, מצאו אנשי העיירה דרך מיוחדת להקניט את תושבי חאלב בכרזה שבה נכתב: ”חאלב לא תעמוד זקופה אפילו אם תיקח ויאגרה”. הם הרחיקו לכת ויצאו עם כרזות הקוראות למשטר לשלוח טנקים לעיירה שלהם, כדי להקל על אנשי חומס הנתונים במצור. ולכל אלה שניסו להדביק אופי עדתי להתקוממות השיבו בכרזה: ”אני דרוזי ועלאווי, סוני וכורדי, אסמאעילי ונוצרי, יהודי ואשורי... וזוהי מהפכה למען כל הסורים”. משום מה, הקולות הללו של סוריה האחרת לא קיבלו את המקום הראוי להם בתקשורת שלנו.

הזוועות מעבר לגבול לא מעוררות כאן סלידה ושאט נפש. נהפוך הוא, יש שממשיכים לארגן כינוסי תמיכה בקצב מדמשק. כנס כזה נערך בתחילת החודש במועדון מק”י בכפר יאסיף. בכנס נכחו מזכ”ל מק”י מוחמד נפאע, חברי מק”י ואחרים שנאמו והצביעו, כהרגלם בקודש הקומוניסטי, על המזימות האימפריאליסטיות. עסאם מחול, ח”כ לשעבר מטעם מק”י, הכריז בכינוס: ”משולש העמידה האיתנה בסוריה הכולל את העם, הצבא וההנהגה, הוא הערובה להכשלת התוכנית האמריקאית ליצור מזרח תיכון בדמותה”.

דומה, כי שאט נפש איננו תחושה חזקה דיה, כדי להביע את עומק התיעוב מתומכי אסד המתהלכים בקרבנו.
*
פורסם: דעות-הארץ, 13.3.2013

***

For English, press here


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים