6 במאי 2013

מחלת הלאומיות

הפתרון האופטימלי
כל העמים מדומיינים, כך גם הישראלים והפלסטינים. שני הצדדים נמצאים בתהליך של התגבשות ובניית זהות לאומית ייחודית. שני ה”עמים” נעים על קו התפר המפריד בין הדתי ללאומי.

סלמאן מצאלחה || 

מחלת הלאומיות


דבר אינו קופא על שמריו. ההיסטוריה והדמוגרפיה ימשיכו לנוע קדימה, בין אם נרצה ובין אם לאו. לכן, לא צריך להיות נביא כדי לדעת שמצב העניינים בין יהודים וערבים לא יכול להימשך במתכונתו הנוכחית.

אין מצבים בלתי הפיכים בהיסטוריה. אימפריות נופלות ואחרות קמות על חורבותיהן. גם מדינות מתפרקות לרסיסי שבטים ועדות. עיראק איננה עוד כפי שהיתה, וסוריה המדממת בצפון לא תשוב להיות אותה סוריה שהכרנו. ומכיוון שנאמר שעניי עירך קודמים, בואו נניח לעולם מסביב ונתמקד כאן ב”עניים” שלנו, יהודים וערבים, פלסטינים וישראלים.

הכיבוש הישראלי המתמשך יצר מציאות מורכבת ומסוכנת. עם של אדונים, המתנחלים ושולחיהם, גוזל את אדמותיו, מצר צעדיו ומרחב מחייתו של עם אחר, היושב בארצו ובמולדתו. מציאות זו הפכה את הארץ כולה לחבית חומר נפץ. די באירוע בודד אחד, תאונת דרכים למשל, כדי להצית תבערה ולהביא לשפיכות דמים נוספת בקרב שני העמים.

כל העמים מדומיינים, כך גם הישראלים והפלסטינים. שני הצדדים נמצאים בתהליך של התגבשות ובניית זהות לאומית ייחודית. שני ה”עמים” נעים על קו התפר המפריד בין הדתי ללאומי. בשנים האחרונות ידה של הדת על העליונה, והיא מושכת את שניהם. אם התהליך הזה לא ייעצר, ברור שההתנגשות החזיתית בלתי נמנעת. דתות, מעצם מהותן, לא מתפשרות. לעומתן, תנועות לאומיות יודעות למצוא דרך לפשרה.

כעת עולים קולות המשתעשעים בפתרון הדו־לאומי. יש המרחיקים לכת עד הפתרון הדרום אפריקאי של ”אדם אחד, קול אחד”, כפי שהציע גדעון לוי (“הארץ”, 25.4). אבל אין דין ישראל־פלסטין כדין דרום אפריקה. ועדות הפיוס בדרום אפריקה יכלו לכנס בבית תפילה אחד שחורים ולבנים. אין בית תפילה שיכול לכנס ישראלים ופלסטינים. שכן, בשונה מהכנסייה בדרום אפריקה, בתי התפילה כאן מפלגים, לא מאחדים.

הלאומיות היא מחלה אנושית. כאשר למחלה מצטרף נגיף הדת, היא נהפכת לממארת. לפני שמגיעים למימוש חזונות אוטופיים, מוכרחים להחזיר את ה”עמים” אל ההיסטוריה. כדי להיפטר מן המחלה הלאומית, צריך לחלות בה ולהחלים. המשעול להחלמה הוא קיום ישויות לאומיות נפרדות.

יש להתחיל בניטרול הנגיף הדתי של ירושלים. את האשמדאי הזה יש לכלוא בבקבוק. על הצדדים להכיר בזיקה הדתית של כל אחת משלוש הדתות לאתריה בעיר, ולהוציא את האתרים הללו ממשחק הריבונות כך שלא יהיו עוד כלי משחק פוליטי בידי מנהיגים הזויים, בטענה שהצד השני מאיים עליהם.

את סיסמתה של מק”י, ”שתי מדינות לשני עמים”, שנהפכה מזמן למיינסטרים ישראלי, פלסטיני ובינלאומי, יש למלא בתוכן. עם סיום הכיבוש של 67’ תוכר ישראל כמדינה עברית, שבה באה לידי ביטוי המחלה הלאומית היהודית, כפי שפלסטין תוכר כמדינה ערבית, שבה באה לידי ביטוי המחלה הלאומית הפלסטינית. כל מדינה תוכל לאזרח אנשים בהתאם לצרכיה.

כדי להסיר חששות ולהביא לסיום הכיבוש והסכסוך, יש להכניס שני סעיפים נוספים. האחד: ציבור יהודי שיבחר לחיות במדינה הפלסטינית יהיה פלסטיני לכל דבר מבחינה אזרחית, כפי שפלסטינים החיים בישראל יהיו ישראלים לכל דבר. השני: מדינת ישראל, שבה באה לידי מימוש הלאומיות היהודית, היא גם המולדת הלאומית של אזרחיה הערבים, על כל המשתמע מכך מבחינה פוליטית (הימנעות מהפקעת אדמות, ביטול שיח הטרנספר וכו’).

זהו הפתרון האופטימלי. מכאן והלאה יתחיל תהליך ההחלמה הקשה ממחלת הלאומיות. שאם לא כן, נצעד כולנו לתהום בלקנית.
*
פורסם: דעות-הארץ, 6 במאי 2013


***
For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים