החינוך מופקר לספסרי הדת

מתמטיקה לחסרי דת

כדי להיחלץ מן המדרון שאליו נקלעה המערכת, הגיע הזמן לאחד את כל תוכניות הלימודים בכל התחומים. צריך להגיע למצב שבו 80% מתוכניות הלימודים הם לימודי ליבה המחייבים את כלל התלמידים. ליבה כזאת צריכה להיות בגדר ”ייהרג וכן יעבור”…

סלמאן מצאלחה || החינוך מופקר לספסרי הדת

מדי פעם, באופן תקופתי, שבות ועולות אצלנו זעקות שבר על ההידרדרות הנמשכת בהישגים של התלמידים בארץ בהשוואה לשאר העולם. ההידרדרות הזאת ניכרת בכל התחומים, החל במדעים ובאנגלית וכלה בהבנת הנקרא בשפת האם. הסיבה המרכזית להידרדרות נעוצה בהפרטה המתרחבת של תוכניות הלימודים, כמו גם בהפרדה המבנית למגזרים במערכת החינוך. אין עוד בנמצא תוכנית לימודים משותפת לכלל תלמידי ישראל. ההפרדה למגזרים והפרטת תוכניות הלימודים הן שמובילות לבינוניות בחינוך ובהישגים של המערכת כולה.

מדיניות זו של משרד החינוך מתחילה להידמות ל”תוכנית חינוך כבקשתך”. הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית. ולא רק המדע עובר התאמה לחינוך מגזרי, אלא גם ההיסטוריה, הספרות ולימודי השפה.

מלוח מועדי בחינות הבגרות לשנת תשע”ג של משרד החינוך אנו למדים על מידת הגרוטסקה השורה על המשרד הזה ותוכניותיו. למשל, ב-12 ביוני נערכה בחינת בגרות בשפה הערבית. מתברר שהיא סובלת מפיצול אישיות. לוח מועדי הבחינה מלמד על שתי שפות ערביות: ערבית אחת לדרוזים וערבית אחרת לערבים. גם העברית סובלת מהפיצול הזה. ב-25 ביוני, בעוד היהודים שרויים בעיצומו של צום י”ז בתמוז, נערכו שתי בחינות בשתי שפות עבריות שלא ידענו על קיומן - עברית לערבים ועברית לדרוזים, כהגדרת משרד החינוך. כך, לבטח, יש שפה אנגלית שונה לכל מגזר, שלא לדבר על מתמטיקה לדרוזים, לערבים, ליהודים ואולי גם לחסרי דת.

כל זאת, בלי להביא בחשבון את שכבת הגיל של התלמידים המשתייכים לזרם החרדי. שר החינוך והממונים על המערכת מכנסים מדי שנה מסיבות עיתונאים ומצביעים על הישגים, כביכול, במשמרת שלהם. ואולם, כדי לעמוד על חומרת המצב במערכת החינוך צריך לחשב את ההישגים ואת הזכאות לבגרות מתוך כלל שכבת גיל הבגרות של כלל האזרחים, ללא הבדל דת או כת.

כדי להיחלץ מן המדרון שאליו נקלעה המערכת, הגיע הזמן לאחד את כל תוכניות הלימודים בכל התחומים. צריך להגיע למצב שבו 80% מתוכניות הלימודים הם לימודי ליבה המחייבים את כלל התלמידים. ליבה כזאת צריכה להיות בגדר ”ייהרג וכן יעבור”. באחוזים הנותרים אפשר לערוך התאמות למגזרים השונים בהתאם לרבגוניות החברתית, הדתית והתרבותית.

זאת ועוד. אסור בתכלית לקצץ במדעי הרוח. נהפוך הוא, על תוכנית הליבה שתלמידי ישראל יהיו מחויבים בה לכלול, מלבד מדעים ואנגלית, גם לימודי דת השוואתית ולימודי פילוסופיה, שיעניקו לתלמידים כלים לחשיבה ביקורתית ביחס למכלול השאלות שעוסקות בקיום האנושי עלי אדמות. תחומים אלה חשובים מאין כמותם ליצירת אדם ערכי בחברה רבגונית. קל וחומר כאשר מדובר בחברה עם כל כך הרבה שסעים לאומיים, דתיים, עדתיים וחברתיים. כל המבקש לקצץ במדעי הרוח, דומה למי שכורת את הענף שעליו הוא יושב. הפקרת מדעי הרוח משמעה הפקדת העיסוק בעניינים אלה בידי מניפולטורים דתיים וכיתות למיניהם. לא צריך להזכיר שענייני הדת והרוח חשובים מכדי להפקידם בידי ספסרי הדת, על שלל עדותיהם וכיתותיהם.
*
פורסם: דעות-הארץ, 24.09.2013