15 באוקטובר 2013

המאפיה השבטית


כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה….



סלמאן מצאלחה || 

המאפיה השבטית





”מה יהיה בסוריה?” שאלתי את פואז, מוסיקאי סורי גולה שפגשתי באחרונה בפריז. ”האמת היא שאינני יודע”, הוא ענה בקיצור, ולא נראה כמי שמוראות מלחמת האזרחים פוגמות בשמחת החיים שלו. כשביתו נפגע הוא מצא מקלט עם עשרות אזרחים אחרים בחמאם טורקי ישן בלב העיר העתיקה של חלב. שם, באחת מפינות המבנה סידר לעצמו סטודיו, והחליט לעבוד על תיעוד המוסיקה המסורתית והסופית הסורית. ”אני מוסיקאי”, הוא אומר, ”זו תרומתי לדורות הבאים, בתקווה לימים טובים יותר”.

לפני כחצי שנה, כשההפגזות התחילו להתקרב, פואז החליט לעזוב סופית. בעיניו גם למשטר וגם לאופוזיציה אותה צורת מחשבה. ”לא מספיק להיפטר מראשי המשטר”, הוא אומר בפסקנות, ”צריך להיפטר מכל המנטליות השלטונית הזאת”. בדרכו החוצה ראה את ההרס: ”אני נוסע עשרות קילומטרים ומחלון האוטו נשקף ההרס. עשרות קילומטרים של בתים הרוסים. אי אפשר לתאר את זה במלים, צריך לראות בעיניים כדי לעמוד על גודל החורבן הסורי”.

אכן, בדיקטטורות השבטיות והעדתיות הערביות אין ערך למדינה ואין ערך לעם. במקום שבו הנאמנות לשבט או לעדה גוברת על כל השתייכות אחרת, לא יכול לקום אדם, להרגיש שהוא עם או מדינה, להתחיל ללכת ולהתנהג בהתאם. בדיקטטורה שבטית המדינה יכולה ללכת לעזאזל, מאות אלפי בני אדם יכולים להיקבר ומיליונים יכולים להיעקר ולהתפזר לכל עבר - כל זה לא עושה רושם על ראש השבט. חשבון נפש אינו בא בחשבון במבנה החברתי השבטי הזה, משום שכל חשבון נפש כזה נתפש כחולשה, שתביא בסופו של דבר לוויתור על השלטון ועל ההגמוניה השבטית על המדינה ועל משאביה.

גם המונח הערבי ”דַּוְּלָה”, המקביל למדינה, שואב את הוראתו מן המסורת השבטית. ה”דַּוְּלָה” היא ירידת קרנו של שבט אחד ועליית קרנו של שבט אחר. הדבר תמיד היה כרוך בשחיטה המונית של בני השבט המפסיד ושל בעלי בריתם. דיקטטורים מן הסוג הזה חיים בפחד מתמיד. לכן, הם מפקידים את עמדות המפתח, הן הצבאיות והן הכלכליות, בידי החוג השבטי המצומצם: בנים, אחים, דודים, בני דודים וכו‘. תבוסות צבאיות של הדיקטטור הערבי לא עושות עליו רושם, אין סכנה לוועדות חקירה ממלכתיות. כל עוד הוא נשאר בחיים הוא יכריז על ניצחונו ועל סיכול ”המזימה האמפריאליסטית והציונית” להפילו.

כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה. שכן בראשם של דיקטטורים מן הסוג הזה מקובע העיקרון ”המדינה זה אני”, ובתרגום לערבית סורית של חסידיו השוטים של הדיקטטור: ”אל־אסד או תח’רב אל־בלד” (או אסד או שתיחרב הארץ לעד).

מי שעומד בראש המאפיה השבטית לא משנה את דרכו. כל קיומו מבוסס על השלטת טרור. כל התרופפות במערכות ההפחדה מביאה לקץ השלטון, ועלולה להביא לקצו הפיסי. הדיכוי האכזרי מובנה במשטר במבנה חברתי כזה.

אסד, ככל דיקטטור בדמותו, ויתר על הנשק הכימי־אסטרטגי משום שהחרב הונחה על צווארו. כלפי פנים הוא מציג את זה כניצחון בסיכול מזימה ”אמפריאליסטית” להפיל את משטרו ה”אנטי־אמפריאליסטי”. בעיניו, המשך שלטונו חשוב יותר מכל דבר אחר. חשוב אף יותר מהמדינה הסורית והאזרחים הסורים שהוא קוטל בלא ניד עפעף.

בעתיד הנראה לעין נהיה עדים לשיח ערבי חדש. כולם ידברו על זכות השיבה של הפליטים הסורים למולדתם. אני בספק אם הם יוכלו לשוב לבתיהם, שלא נותר מהם זכר.

זהו מזרח תיכון ישן. מזרח תיכון רע לתפארת.
*
פורסם: דעות-הארץ, 15.10.2013

---
For English, press here



שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים