סלמאן מצאלחה || 

הערבים חוזרים לשבט

במגזר היהודי רבים הדירו את רגליהם מהקלפיות בבחירות לרשויות המקומיות. היו שקשרו את אחוזי ההצבעה הנמוכים בהיעלמות המפלגות מן הזירה המקומית. לעומת זאת, המגזר הערבי נהר בהמוניו אל הקלפיות כדי לשלשל את הפתקים הנכונים. ”חגיגה של דמוקרטיה”, כך כינו בתקשורת העברית את אחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי.

אלא שהמציאות רחוקה מהתיאור המחמיא הזה. הנסיגה של המפלגות מן הזירה המקומית מתרחשת גם במגזר הערבי. אחוזי הצבעה גבוהים של הציבור הערבי מעולם לא היו אינדקציה לדמוקרטיה, שכן הבחירות במגזר הערבי תמיד התנהלו על בסיס עדתי וחמולתי־שבטי. גם המפלגות הפועלות ברחוב הערבי בנויות, בסופו של דבר, על בסיס עדתי־שבטי.

המפלגות הערביות דומות זו לזו בענייני חברה ומדינה וגם בשאלת פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ההצבעה הערה במגזר הערבי לא העידה על התבססות המפלגות ופריחת הדמוקרטיה. נהפוך הוא, התוצאות הצביעו על נסיגת המפלגות ועל חזרה אל החיק החמים של העדה ושל השבט.

דרמה גדולה התרחשה בנצרת, שם הצליח עלי סלאם שפרש מחד”ש, להדיח את המפלגה, ששלטה בעירייה עשרות שנים. חד”ש, מוכת הלם, פנתה לבית המשפט והוציאה צו שמנע פרסום תוצאות סופיות עד לספירת קולות החיילים. היא אף צירפה רשימה של חיילי צה”ל מנצרת שהצביעו בבסיסיהם לטענתה, וקולותיהם לא נספרו. ה”חגיגה” סביב הפרשה התרחבה והסוגיה הטעונה נהפכה לזירת התנגחויות בין הגופים הפוליטיים הפועלים בציבור הערבי.

ח”כ חנין זועבי מיהרה לפרסם הודעה מלגלגת על חד”ש שבה כתבה, כי ”נצרת לא תיתן לחיילים לקבוע את עתידה". זועבי, שעמדה בראש רשימת בל”ד בבחירות לעירייה, הובסה בין השאר, בגלל שהיא אשה. החברה הגברית הערבית, ובמיוחד המוסלמית, לא מציבה נשים בעמדות הנהגה. נשים מוסלמיות הגיעו לעמדות הנהגה רק במדינות שאינן ערביות, כמו פקיסטאן, טורקיה, אינדונזיה ובנגלדש.

בנקל ניתן לחשוף את השקרים של המפלגות הערביות. שכן, ההשמצות ההדדיות בין בל”ד לחד”ש לא מנעו משתי המפלגות לשתף פעולה ואף לרוץ ברשימה אחת, בעלת אופי בדלני נוצרי, באחד הכפרים בגליל. פעילי הרשימה המשותפת הצטלבו בהפגנתיות בבואם לפקוד בוחרים ובחדרי חדרים אף אמרו שהם רוצים לעמוד בפרץ נגד ”תדריז” (דרוזיזציה) של הכפר שחיים בו דרוזים, נוצרים ומוסלמים.

הפיצול בחד”ש החמיר בשנים האחרונות עם התבססותה של בל”ד, והמפלגה הוותיקה מצאה עצמה במאבק על נס הלאומיות הערבית. הזרם האיסלאמיסטי הוא בדלני מעצם טיבו. הציבור הערבי הפנה עורף למפלגות שמתחרות על הרמת נס הלאומיות ונלחמות בישראליזציה, והציבור הערבי יוצא קירח מכאן ומכאן: לא הפנים ערביזציה ולא ישראליזציה, אלא שב אל השבטיות והעדתיות.

ובכן, מדינת ישראל, על כל אזרחיה, יהודים וערבים, זקוקה לישראליזציה עמוקה של החינוך, ללא הבדל דת גזע ומין. ישראליזציה כזו תביא מזור לתחלואי החברה, אבל היא איננה יכולה להתממש ללא הפרדת הדת מהמדינה ובלי סיום הכיבוש וסיום הסכסוך הלאומי בארץ הזאת.
*
פורסם: דעות-הארץ, 07.11.2013

For English, press here