יש לברך על העלאת אחוז החסימה כי אולי מעז ייצא מתוק אזרחי אחר. המהלך מזמן הזדמנות נדירה לכונן חזית ישראלית חדשה, חזית סוציאל־דמוקרטית אמיתית, על כל המשתמע מכך.

סלמאן מצאלחה || 

התשובה לביבי וליבי

ראש הממשלה ושר החוץ שלו, ביבי וליבי לשם קיצור, חברו יחדיו לביצוע המשימה הבאה: הם סיכמו ביניהם, כך דווח, על העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת הבאה, ל–3.25%. המצדדים במהלך טוענים, שהוא קשור לשאלת המשילות שישראל מתחבטת בה זה זמן רב. אולם ברור, כי הטענה הזאת איננה נכונה. בכל הקשור לממשל תקין, גודל המפלגות בישראל אינו קובע.

הפופוליזם של חברי הכנסת ממפלגות הימין הוא המושל בכיפה, וה״כיפה״, על כל מטעניה, היא אשר מושלת בהם. הדבר בולט במיוחד במפלגה של ראש הממשלה, המכהן כיום מטעם הליכוד. ראש ממשלה קודם, אריאל שרון, התנסה בחוויה דומה וחש זאת על בשרו במרכז הליכוד. הוא נתקל באותו פופוליזם ימני, דתי ולאומני, עד שנאלץ לנטוש ולהקים מפלגה חדשה.

בשנים האחרונות אנו עדים לפריצת מחסום הבושה בשיח הציבורי הישראלי. כל הגזענים בעטו בדלתות הארון, שעוד הסתיר איכשהו את התועבות, ויצאו החוצה במחולות להפיץ את מרכולתם העבשה. החברה הישראלית על כל מרכיביה, יהודים וערבים כאחד, היא חברה חולה, אשר צריכה אשפוז וטיפול דחוף.

במפלגות המכונות ערביות יצאו בשצף קצף נגד העלאת אחוז החסימה, בטענה שהוא נועד למנוע מהן לשלוח נציגים לכנסת. אחוז החסימה, לדברי חבר הכנסת דב חנין מחד"ש, מכוון "למנוע כניסה לכנסת של מפלגות שהתמיכה בהן מגיעה מהאוכלוסייה הערבית". חנין הוסיף, כי זו אוכלוסייה המורכבת מציבור מגוון, הכולל סוציאליסטים, איסלאמיסטים, לאומנים, או תומכי שותפות, ו"אין שום מכנה משותף שיאפשר להם להתמודד במשותף".

הח"כ של חד"ש שכח דבר אחד, והוא, שהמפלגה שהוא חבר בה כוללת את כל הגיוון באוכלוסייה הערבית שעליו הוא מצביע. שכן זוהי חזית הכוללת איסלאמיסטים, לאומנים, תומכי שותפות וסוציאליסטים יחידים. ראיה לכך היא ההיעלמות של אלפי קולות של "הסוציאליסטים" כביכול, שהצביעו למפלגתו בבחירות המקומיות.

זאת ועוד, אמנם בישראל משננים את המנטרה האוקסימורונית "יהודית־דמוקרטית", אך רק זה חסר לישראל בדעת הקהל הבינלאומית, שתהיה בה כנסת על טהרת היהודים, בלא כל ייצוג ל–20% מאזרחי המדינה הערבים. מאז הקמתה יודעים קברניטי המדינה, כי הנציגים הערבים בכנסת משרתים את התעמולה הישראלית. רק אוויל עשוי לחשוב, שישראל תוותר על הנכס התעמולתי הזה.

יש לברך על העלאת אחוז החסימה כי אולי מעז ייצא מתוק אזרחי אחר. המהלך מזמן הזדמנות נדירה לכונן חזית ישראלית חדשה, חזית סוציאל־דמוקרטית אמיתית, על כל המשתמע מכך. חזית כזאת צריכה להתבסס על שותפות בין יהודים לערבים, שטובת כלל החברה הישראלית, בלא הבדל דת, גזע ומין, עומדת לנגד עיניהם.

התשובה לביבי וליבי צריכה אפוא לבוא בכינון חזית שמאל ישראלית סוציאל־דמוקרטית. הכדור של החזית הזאת מונח במגרש של שתי המפלגות הישראליות מרצ וחד"ש. בשתיהן מוכרחים להתעלות מעל לציונות מצד אחד ומעל ללאומיות הערבית מצד אחר. שכן לא הציונות ולא הלאומיות הערבית אינן מונחות על כף המאזניים, אלא כינון של ישראל צודקת מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית, ולכל אזרחיה. על חזית כזאת להוביל את האופוזיציה מול הימין, היהודי והערבי כאחד. עליה להוביל את המאבק בכיבוש ולשאוף להיות אלטרנטיבה לשלטון ולהציג חזון לחיים שפויים בארץ לאחר פתרון הסכסוך. על החזון הזה לכלול שותפות של שרים ערבים בשלטון. בלא חזון כזה, נמשיך לבוסס בביבים הדתיים, הלאומניים והגזעניים.

*

פורסם: דעות-הארץ, 7.1.2014

***

For English, press here