10 באפריל 2017

קושיות לליל הסגר


רבן ישמעאל היה אומר: כל שלא אמר דברים אלו בליל הסגר לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: גזל, מצור ומרור…


סלמאן מצאלחה ||

קושיות לליל הסגר


אתם ודאי חוככין בדעתכם ושואלין: מה נשתנה הלילה הזה? ובכן, בלילה הזה, כבהרבה לילות, אין יוצא ואין בא. עשור הולך ועשור בא, והכיבוש לעולם עומד. בעוד בית־ישראל עורכין סידורין לחג החירות, ממהרין בית־פלסטין להיערך גם הם. זה שנות דור למדו הפלסטינים על בשרם, כי בפרוס מועדי ישראל הם מצווים להיות הלילה הזה במצור.

על רקע זה, ראוי להפנות דברים אל כל האמונים על מנהגי ישראל. דומה שלא נותנים דעתם על כך שברבות השנים נוספו מסורות לחגיהם ונהפכו לחלק מן ההוויה הציונית. על מנהגיהם נוספו מנהגי ליסטין, כובשין וגוזלין. מנהג אחד עלה על כולם וקנה אחיזה בעשורים האחרונים: מנהג הטלת המצור והסגר על ישמעאל. כך, בעוד בית ישראל נפנה לבער את החמץ, להגעיל את הכלים ולהכין את הסדר, נפנים בית־ישמעאל, הנגעלים ממנהיגי הכיבוש וממנהגיו, להתכונן ל"ליל הסגר" שיוטל עליהם לבל יופרע חג ה"חירות".

האם יש צורך להזכיר את המובן מאליו? החירות לא ניתנת לחלוקה, וחירותו של עם לעולם לא תהיה שלמה אם חירות זו כרוכה בשעבודו של עם אחר. שעבודו של עם אחר מבטל את חירות המשעבד, שלעולם תהיה מוכתמת.

מבחינת הפלסטינים, מאז הכיבוש הציוני דבר לא נשתנה בלילה הזה. הלילה הזה כולו מרור וכולו מצור. בכל הלילות הפלסטינים אוכלין ושותין בין יושבין ובין נוסעין, והלילה הזה כולם ספונין ב"ליל הסגר".

בני ישראל מצווים בחג־החירות, בכל דור ודור, לספר ביציאת מצרים. יציאת מצרים של הימים הרחוקים ההם, כיציאת אירופה של הזמן הזה. כך קרה שמאז "שבו בנים לגבולם", כמאמר הנביא ירמיה, לא שקטה הארץ. יציאת אירופה של האחד נהפכה ליציאת פלסטין של האחר, וליל הסדר מכאן נהפך ליל הסגר משם. ונמצאו הציונים מתחבטין בקושיה היהודית־הדמוקרטית־הדמוגרפית. וכמו בהגדה, ויאמרו הציונים בינם לבין עצמם, מה זאת עשית לנו, להוציאנו מאירופה.

גם בקרב בית־ישמעאל נתחדשו מסורות הקשורות במועדי ישראל. וכך נמצאו הפלסטינים מצווים לספר ביציאת פלסטין, וכל המרבה לספר ביציאת פלסטין הרי זה משובח. לא זו אף זו: בכל דור ודור חייב הפלסטיני לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא מפלסטין.

רבן ישמעאל היה אומר: כל שלא אמר דברים אלו בליל הסגר לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: גזל, מצור ומרור. גזל — על שום שגזל הציוני את בתי אבותינו בפלסטין. מצור — על שום שהטיל הציוני עלינו מצור. מרור — על שום שמררו הציונים את חיי אבותינו בפלסטין.

והקושיות שבהן שונין בית־ישראל נערמות כקשיים על בית־ישמעאל. משום כך אומרין הפלסטינים לעצמם: לפיכך אנחנו חייבין לגנות, לקלל, לנגח, לדבר, להשתומם, לספר ולנאץ — את מי שעשו לאבותינו ולנו את כל הניג'וסים האלו. העבירונו מחירות לעבדות, מנחלה לשעבוד, משמחה ליגון ומאור לאפלה.

אז מה נאמר ומה נספר?

שָלוֹם לְאֲדוֹנֵי הָאָרֶץ,
גּוֹדְרֵי הַגְּדֵרוֹת וְהַעוֹמְדִּים בַּפֶּרֶץ,
שָלוֹם לְאוֹכְלֵי כָּשֵר וּלְזוֹלְלֵי שֶרֶץ,
 שָלוֹם לַשַּׂר הָרִאשוֹן,
בִּנְיָמִין בֶּן־צִיּוֹן,
הַמַּקְשֶה, מוֹסִיף וּמְתָּרֵץ:
וּ"מַה זֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי", הוּא שָכַח.
 וְתַחַת "תוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאִזְרָח
 וְלַגֵּר" — הַשֵּם יִשְתַּבַּח
 וִהַשֵּם יִתְהַדֵּר,
הוּא עוֹשֶה לנוּ שְתַיִם וְאַף שָלוֹש,
מִבְּלִי מִמִּשְפַט הַמָּקוֹם לַחְשוֹש.

וכך, דור הולך ודור בא, ועוד לא נשתנה הלילה הזה. אשר על כן מצווים כל בני הארץ, יהודים כערבים, לחפש כל דרך להינצל מכליה. וכולם מצווים לומר: "לשנה הבאה בארעא דפלשתין ובארעא דישראל בני חורין". ובא לישראל ולישמעאל גואל.
*
הארץ, 10 באפריל 2017
*
For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 

גלריה

גלריה
שקיעה בשארנקל, צרפת, אוקטובר 2017
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים